לקח לקייסי כמה זמן עד שמצא את ה"אומץ", אפשר לקרוא לזה ככה, בשביל להתיישב על ידה של ג'סטין. היא לא העירה על כך למרות ששמה לב. חיוכה הקט והתמידי הסתיר את העובדה הזאת. היא בהתה בינתיים במים השקטים והכחולים מצבע השמיים הבהיר. מאז שהגיעה לביתה החדש, ומאז שמצאה את המקום, היא תמיד אהבה להגיע לאגם הזה. היה לו מראה טהור כזה, איכותי, שפשוט היה יכול לגרום לה להישאר שם כמה זמן שרק תרצה.
ריח המים, המדשאה הירוקה שנראתה דמיונית בשלמותה, ציוצי הציפורים מהעצים מסביבה, השקט הזה... כאילו היא נתקלה בחלק מחלום שלא תרצה לעזוב, כאילו הגיעה לגן עדן מנותק מהמציאות שבו תוכל להירגע לנצח מכל מה שקורה סביבה.
היא אהבה את זה, מאוד.
"אני..." קייסי החל לומר, קולו היה מעט מהוסס. "אני יודע מה את."
"אולור." היא השיבה, לא מביטה בו, אלא רק באופק העדין.
"כן."
"אתה מפחד?"
"לא, אין לי ממה לפחד." הוא אמר לה. "את לא מפחידה כמוני."
ג'סטין גיחכה. "אתה מפחיד?" היא התקשתה להאמין.
"כן, אני מאוד מפחיד." הוא לא לקח את חוסר האמונה שלה כהעלבה. הוא זרם איתה. זה היה טוב. "ראית אותי?"
"אתה לא מפחיד." היא הסתובבה לדבר איתו פנים מול פנים, והצהירה על העובדה נחרצות. "אתה... חמוד."
עבר בניהם רגע של שתיקה. לשנייה ג'סטין חשבה שאולי ההערה האחרונה יכלה להשתמע בצורה לא טובה, וזה הדבר האחרון שהיא רצתה שיקרה. היא חיבבה אותו, בתור חבר. היא לא רצתה שיחשוב שיש משהו מעבר שיגרום לו להתרחק. החיוך שעל פניה נמוג מעט.
"אאוץ'." הוא העלה חיוך במקומה. היא הבינה שהשתיקה הייתה מוטעית בשבילה. הוקל לה. "חמוד זה משהו קטן וצמרירי עם עיניים טובות, כמו פוני או ארנב. אני לא כזה, ממש לא!" הוא הדגיש.
"אז... איזו חיה אתה כן?" היא שאלה.
"מה את חושבת?"
"הו," היא גלגלה עיניים והבינה מיד. "אתה כזה צפוי לפעמים. הציפור השחורה הזאת זה כל מה שיש לך בראש."
"מדברת מי שרצתה לעשות עבודה על ברבורים." הוא העיר לה.
"ברבורים זו חיה מושלמת!" היא קראה בגיחוך קל. "הם הופכים יפים יותר ככל שהם מתבגרים. ובני אדם זה בדיוק הפוך- ככל שהם מתבגרים ככה הם מתכערים יותר."
"תמיד יש לך תובנות כאלה?" הוא התפעל.
"לא, זה עכשיו הגיע." היא גיחכה. "ו-טוב," היא השפילה מעט את ראשה אל רגליה והסיטה מעל פניה את שיערה הבלונדיני שהתפזר עליו. "אם כבר דיברנו על סליחה קודם, יש משהו שאני צריכה להגיד." היא הרימה מעט את ראשה.
YOU ARE READING
העורב
Novela Juvenil- זוכה פרס הוואטיס לשנת 2016! - קייסי קַלֵאַה הוא נער בן שבע-עשרה שאף אחד לא מכיר. זאת אומרת, כמובן, מכירים אותו- הילדים מבית הספר, המורים, המוכר מהמכולת... אבל אף אחד לא באמת מכיר אותו. כמעט ואף אחד לא שמע את הקול שלו. אף אחד לא יודע איפה הוא גר, א...
