ג'סטין פסעה בקלות על שביל האבנים המחוספסות בדרכה לדלת הבית החומה הכהה שניצבה כמה מטרים לפניה. היא מעולם לא נכנסה לשם, אבל הייתה לה הרגשה טובה. הצמחייה הירוקה הייתה פשוטה. הצמחים הסתדרו בקבוצות על האדמה הטרייה ונראו חיים ויפים מאוד, אמנם, היה חסר להם צבע. היא התעסקה בזוג כרטיסי הנייר שהחזיקה בידה ולא עזבה אותם. היא ניגשה לדלת ודפקה עליה שלוש פעמים, ואז נסוגה צעד אחד לאחור כדי לתת מרחב למי שלא ייפתח בפניה את הדלת.
היא חיכתה, ושמעה צעדים מהירים מתקרבים אליה מאחורי הדלת. היא נפתחה, וקייסי היה זה שפתח בפניה את הדלת.
היא מיד הציגה לפניו את הכרטיסים שאחזה. קייסי עיקם את ראשו וקרא אותם כשעדיין היו בידה.
"את מזמינה אותי להופעה שהייתה שלשום?" הוא שאל.
"לא, לא, הכרטיסים הם רק להמחשה." ג'סטין אמרה והכניסה אותם לכיס ז'קט הג'ינס חסר השרוולים שלה. "באתי להודיע לך שאני הולכת עם אחותי ליריד שיש בערב, ושאתה תבוא איתנו." היא חייכה.
"באת להודיע שאבוא איתכם." הוא חזר על החלק המשונה.
"כן." היא הסכימה ללא היסוס. "נו, כאילו שיש לך משהו טוב יותר לעשות."
"טוב..." קייסי אימץ את מוחו לחשוב על דבר מה. "לא. את צודקת."
ג'סטין גיחכה. "טוב." היא אמרה. "אז... אני אתקשר אלייך כשנגיע לאסוף אותך."
"הו, או-אוקיי." קייסי השיב לה.
ג'סטין הנהנה והסתובבה ללכת מהבית. לאחר כמה צעדים היא נעצרה והסתובבה אליו מחדש, ולשמחתה הוא עדיין לא סגר את הדלת. "מה המספר שלך?" היא שאלה בחיוך תמים שהיה קשה להתעצבן עליו.
לקראת הערב של אותו היום, ג'סטין ואחותה, לילי, עצרו לרגע בצד הכביש מול ביתו של קייסי, וחיכו שיצא לאחר שהתקשרה אליו. ג'סטין ישבה מאחור, השאירה את המושב שעל יד הנהג ריק, והתעסקה בטלפון הנייד שלה למספר דקות קצרות. היא התעלמה מההתרגשות שהלמה בחזה, והשתדלה להיראות כמה שיותר רגועה בעיניי אחותה שלא הפסיקה לבחון אותה. היא ידעה זאת למרות שלא הסתכלה עליה.
"תגידי לי, ג'סטיס, למה חזרת לזה?" לילי סוף כל סוף פצעה את פיה.
"למה את מתכוונת?" ג'סטין התעלמה מהכוונה הברורה שלה, והמשיכה להתעסק במכשיר.
"את יודעת למה אני מתכוונת." היא אמרה לה. "ואני לא ממש אוהבת את זה."
"אנחנו לא עושים שום דבר שצריך להדאיג אותך, לי." ג'סטין הסבירה לה בנחישות מודגשת.
"לא אותי. אחרים." לילי השיבה.
"גם את אחרים זה לא אמור לעניין." היא נאנחה. "אין שום חוק שאומר שאסור לנו להסתובב ביחד."
YOU ARE READING
העורב
Teen Fiction- זוכה פרס הוואטיס לשנת 2016! - קייסי קַלֵאַה הוא נער בן שבע-עשרה שאף אחד לא מכיר. זאת אומרת, כמובן, מכירים אותו- הילדים מבית הספר, המורים, המוכר מהמכולת... אבל אף אחד לא באמת מכיר אותו. כמעט ואף אחד לא שמע את הקול שלו. אף אחד לא יודע איפה הוא גר, א...
