את המבטים שננעצו בגבה בכל מהלך השעה האחרונה ג'סטין יכלה להרגיש טוב מאוד. התחושה הייתה מעין עקצוץ לא ברור בגבה, שברגע שהסתובבה לאחור, הבחינה שעוד אדם נוסף שמסיט ממנה את ראשו. בכל פעם יצא לה לעקם את פיה מבלי להתכוון, כמעין אינסטינקט ראשוני של אי נעימות מהמצב.
היא לא עזבה, לא עדיין. היא לא רצתה לאכזב את קייסי בכך שתראה לו שהיא לא מסוגלת להתמודד עם משהו כה קטן. דבר לא באמת יקרה לה, זה בראש שלה, הם תוהים לגביה כפי שהיא תוהה לגבם, זה הדדי לגמרי. היא הניחה שכמו שלה לא נוח, כך גם להם.
היחיד שהיה מסופק מהמצב היה קייסי, ובכל רגע נתון בו שם לב שהיא מנסה להתרחק שב לגשת אליה ולעודד אותה. הם לא היו ביחד חלק מהזמן, אבל רק בחלקים זעירים, כשאחד מהם הלך להתפנות או להביא אוכל או שתייה.
היה שקט שם, שקט מאוד. שקט ביחד למה שאמור להיות שם. מוזיקה עדינה יצאה מרמקולים שחורים וגדולים שהתפזרו בקצות האולם בהחבאה נסתרת, רק כדי לעורר את ההרגשה שהמוזיקה מגיעה מהאוויר.
דלת הכניסה הכבדה נשארה פתוחה לאורחים המגיעים ולאלו שרצו לצאת להתרענן בחוץ, והכניסה משבי רוח מזדמנים לתוך המבנה הגבוה.
עבר כבר מספיק זמן בשביל ג'סטין כדי למצות את העניין. אולי אמור להתחיל משהו חשוב, או לא, אבל נראה היה לה שהיא מבזבזת את הזמן שלה. היא הניחה את כוס המיץ האדום ממנו לגמה טיפה וחצי והניחה על השולחן המקושט במפה כהה, והחלה לתור במבטיה אחרי קייסי. אילו היה עליה להישאר איתו עוד קצת, לפחות שתמצא לכך סיבה טובה.
מגע יד נח על כתפה, והיא הסתובבה אליו במהירות, רואה אותו עומד מולה ומודיע לה ברשמיות שהגיע הזמן שלהם לעוף מפה. אבל מולה נעמדה בעצם נערה צעירה בת גילם, שלשמחתה או לצערה, הכירה וזיהתה, ולא ידעה אם היה עדיף שזה יהיה מישהו שהיא כלל לא מכירה שיטפח על שכמה.
"היי." סוניה החזיקה בשתי ידיה הרכות כוס של אותו מיץ טפל משל עצמה, הוא עדיין מילא כמעט חצי מיכולת הקיבול שלה, והיכולת שלה לחייך הודתה שבעצם מעולם לא שתתה ממנו, רק השאירה אותו בידה כדי שיהיה לה במה להתעסק.
"היי." ג'סטין חייכה בהרגשה של חוסר ברירה. סוניה הרגישה בזאת.
"תקשיבי," היא שיחקה עם מבטיה לכל צד מלבד אל עיניה הכחולות של ג'סטין. "אפשר לדבר?"
"אמ, כן. כן, אני מניחה." ליבה של ג'סטין קפץ במקומו מהבקשה שלה. היא תהתה על מה תרצה לדבר איתה, האם זה יהיה משהו רע או נורא? האם היא פונה אליה בנעימות רק כדי שלא תתנגד לשמוע את מה שיש לה לומר?
סוניה ליוותה אותה לחלק שקט ומבודד יותר בתוך המבנה בו התרחש האירוע. היא הפנתה אל גבה אל המקום בו עמדו שאר הנוכחים, כך שג'סטין יכלה לתצפת עליהם ממקומה מבלי שזה ייראה מחשיד מדי.
YOU ARE READING
העורב
Teen Fiction- זוכה פרס הוואטיס לשנת 2016! - קייסי קַלֵאַה הוא נער בן שבע-עשרה שאף אחד לא מכיר. זאת אומרת, כמובן, מכירים אותו- הילדים מבית הספר, המורים, המוכר מהמכולת... אבל אף אחד לא באמת מכיר אותו. כמעט ואף אחד לא שמע את הקול שלו. אף אחד לא יודע איפה הוא גר, א...
