-לוק-
ברגע שמייקל הקריא את ההודעה, ידעתי שאשטון מתחמק מימני. ואני לא מוכן לתת לזה לקרות.
"מייקי.." מלמלתי אובד עצות.
"לך אליו!" אמר מייקל והסתכל על הדלת כמסמן לי ללכת.
"מה?" שאלתי,
"לך אליו, לוק!" חזר על דבריו.
"אבל יש חזרה.." מלמלתי,
"פאק איט!לך אליו!" אמר שוב.
באותו הרגע קמתי על רגלי ויצאתי מחדרו של מייקל יורד במדרגות במהירות ורץ לדלת.
אני הולך אליו.
רצתי ברחוב, הכי מהר שיכולתי.
רציתי רק להיות שם כבר. ורציתי להזמין אותו לצאת כבר.ורציתי שהוא יגיד כן.
לפני שמתי לב כבר הייתי בכניסה לבית שלו.
אחרי שהסדרתי את הנשימה שלי במשך דקה דפקתי בדלת.
"רק רגע.." הקול של אשטון קרא וכמה שניות אחר כך נפתחה הדלת ואשטון עמד מאחורי הדלת לבוש במכנס טרנינג וסווטשירט שחורים.
"לוק.." הוא אמר ופניו הפכו מופתעות, "אמרתי לכם שאני לא יכול להגיע לחזרה היום." הוא הוסיף.
"אני לא פה בגלל זה... אני יכול להיכנס?" שאלתי,
"כן בטח." אמר אשטון ונתן לי להיכנס.
כשנכנסתי העפתי מבט אל הסלון שם ישבו שני ילדים שאני מניח שהם אחים של אשטון, הוא סיפר לי עליהם באותו היום בפארק.
"לורן, הארי, אני עולה למעלה עם לוק, אם אתם צריכים אותי תקראו לי." אשטון אמר לפני שעלינו במדרגות.
"מה אתה רוצה לוק?" אשטון אמר כשנכנסנו לחדר, כאילו הוא ממהר לגמור עם זה.
"אשטון, אני רוצה לצאת איתך לדייט." אמרתי,
"דייט?" הוא אמר ופרץ בצחוק, "אתה רוצה לצאת איתי לדייט?" הוסיף.
"כן." עניתי.
"לוק, לפני שבוע אמרת שאתה לא יכול לצאת איתי, אז למה שבוע אחרי אתה בא אלי הביתה ואומר לי שאתה רוצה לצאת איתי?" הוא שואל,
"אתה בעצמך אמרת שאלה היו רק נשיקות ושהן היו טעות, ועכשיו אתה בא לפה ומזמין אותי לדייט, מה דפוק איתך? יש לך פיצול אישיות?!" צעק,
"אין לי מה להגיד, אני פשוט רוצה לצאת איתך! למה אתה חייב לסבך הכל?!" צעקתי גם,
"אני חייב לסבך הכל?! אתה זה שלא מוכן להודות שהוא גיי, כשדיי ברור שאתה לא בי, ברצינות אתה לא רוצה את אלישה אפילו! אתה זה שרוקד על שתי חתונות, משחק בי ובאלישה. אגב אלישה, מה איתה? כבר סיפרת לה שנשקת מישהו?! שבגדת בה?!" הוא צעק עלי בחזרה.
"אני לא הומו! וגם לא בי! ואלישה לא אמורה לדעת שום דבר על מה שקרה בנינו!!" השיחה בנינו הפכה לריב סוער בשניות.
"אם כבר אנחנו בקטע של לשים דברים על השולחן, אולי תספר לי למה אתה מתחמק מימני במשך כל השבוע האחרון, מבריז מחזרות רק כדי לא לראות אותי?!" שאלתי אותו,
"אולי כי אני לא בסדר עם זה שנפרדת מימני לפני שבוע?!" הוא צעק עלי.
פני הפכו מופתעות "נפרדתי מימך? אפילו לא היינו יחד!" צעקתי עליו שוב, "חוץ מזה, שאמרת שאתה בסדר עם זה! אמרת שאנחנו בסדר!!" המשכתי בצעקות.
"אני ממש לא בסדר עם זה לוק! אני נפתחתי אליך! אני פאקינג נפתחתי אליך! ואתה יודע שזה לא משהו שאני עושה עם כולם! תיקון, אני לא נפתח לאף אחד! אבל אליך כן!" הוא צעק עלי בחזרה.
"לוק, אתה לא מוכן להודות שאתה גיי, יש לך חברה, אתה ממשיך לפגוע בי שוב ושוב אז הכי טוב זה שנתרחק אחד מהשני, אוקי?" הוא אמר ברוגע ובשקט.
"לא." אמרתי, ומשכתי אותו קרוב אלי.
"אני רוצה שתצא איתי לדייט." לחשתי, היינו קרובים כל כך שכשדברתי שפתי כמעט נגעו בשפתיו.
"אתה לא גיי, זוכר?" הוא עקץ וחייך חצי חיוך.
"אולי רק קצת." אמרתי וגיחכתי לפני שחברתי את שפתינו לנשיקה.
השפתיים הרכות של אשטון כנגד שלי שוב.
הזרמים המוכרים שעוברים בגופי שוב.
הפרפרים בבטן שוב.
רק עכשיו אני מבין כמה באמת התגעגעתי לזה.כמה באמת התגעגעתי אליו.
אני מביא את ידי לצידי פניו והוא מביא את ידיו לחזי.
למרות שהוא מנשק אותי בחזרה, אני עדיין חושש שהוא יהדוף אותי. אבל הוא לא עושה את זה. במקום זה הוא פותח את פיו ומלקק את שפתי התחתונה כמבקש אישור כניסה.
אני כמובן מאפשר לו, והוא מחליק את לשונו לפי.
לשונותינו נלחמות על שליטה כשהנשיקה הופכת יותר ויותר אגרסיבית ואשטון מצמיד אותי לקיר, אבל לפני שזה הופך להיות יותר מנשיקה אשטון מתנתק ושנינו מתנשפים.
"מה אתה אומר?" שאלתי,
"מה?" הוא שאל בבלבול וצחקק,
"תצא איתי?" שאלתי,
"כן, אני אצא איתך, מעצבן אחד." אמר בחיוך וגלגל את עיניו.
"יש!!" אמרתי בחיוך והנפתי את ידיי באוויר.
"טוב, אני חייב ללכת יש לנו חזרה.." אמרתי,
"אוקי, תהנה." הוא ענה,
"אתה בא איתי!" אמרתי בצחקוק ומשכתי אותו מידיו.
"לא!! אני צריך לשמור על לורן והארי!" הוא אמר וצחקק ומשך את ידו בחזרה.
ואז השרוול שלו התרומם מעט והבחנתי בכמה פלסטרים על זרועו. לא. זה לא קורה.
ידעתי בדיוק מה זה. חתכים.
"מה זה?" שאלתי ומשכתי את ידו חזרה והפשלתי את שרוולו.
"זה כלום.." הוא אמר וניסה להשתחרר מאחיזתי,
"לא, אשטון זה לא כלום! תסביר לי למה עשית את זה?" אמרתי ושחררתי את ידו.
הוא התיישב על המיטה וקבר את פניו בידיו "אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו, לוק." הוא מלמל.
"כמה חבל.. אנחנו מדברים על זה עכשיו. נקודה." אמרתי בקול תקיף.
"לוק.." הוא נאנח.
"אוקי, אני במלא צריך ללכת לחזרה. אבל אנחנו נדבר על זה, אוקי?" שאלתי,
"אוקי." הוא ענה.
"טוב, אז עכשיו קום ותלווה אותי לדלת." אמרתי והוא קם ממקומו, התקדם לדלת ופתח אותה קלות.
"רגע." אמרתי וסגרתי את הדלת, והצמדתי את שפתי לשלו לנשיקה קצרה.
"אוקי, עכשיו תלווה אותי לדלת." אמרתי.
