בנות, אני מזהירה, בפרק הזה יש סצנה של גיי סקס, אם לא בא לכן לקרוא,אני אסמן את ההתחלה של הסצנה ב* והיא נגמרת בסוף הפרק, ככה שלא יהיה לכן יותר מידי מה לקרוא כאן.
-לוק-
זה היום החמישי שלי בלוס אנג'לס.
מחר אני אמור ללכת לפגוש את רוברט מור, האמרגן שפול שלח אותי אליו.
בינתיים לא עשיתי הרבה בלוס אנג'לס.. בעיקר הייתי בחדר המלון שלי, מעביר את הזמן ומחכה למחר בזמן שאני אוכל, ישן ובין לבין חוזר על שיחות ישנות שלי ושל אשטון, האהובה עלי היא מהלילה של הטיסה, כשהוא סיפר לי שהיו לו רגשות אלי.
ואני מרגיש כל כך כמו ילדה בת 12, אבל בכלל לא אכפת לי.
אני מתגעגע אליו כל כך.
המבט המבויש על פניו בכל פעם שידי משפשפת קלות את ידו, הידיעה שאני יכול לנשק אותו בכל זמן נתון- והוא ינשק בחזרה.
הוא חסר לי.
אני מנסה להישאר מרוכז בפרק, אבל ממשיך לחשוב על כמה שהייתי רוצה שאשטון יהיה כאן.
לאחר זמן ממושך אני סוף סוף נכנס לפרק,המתח נצבר בתחתית בטני אני מפחד להסב את מחשבותיי אפילו לרגע, שמא אאבד את הריכוז שוב.
ובדיוק ברגע שהרוצח נגש לקורבן הבא, שלוש דפיקות בדלת גורמות לי להתקף חרדה קצר.
מי לעזאזל יכול לדפוק בדלת שלי? אני לא מכיר כאן אך אחד, וגם לא הזמנתי אוכל.
האדרנלין מציף את הדם שלי בזמן שאני מתקדם לאט לאט לדלת ופותח אותה בתנועה מהירה.
הלב שלי מחסיר פעימה ברגע שאני מביט באדם שעומד מולי.
מה הוא עושה כאן?
אשטון ניצב מולי, והוא מחייך חיוך ענק וחושף שיניים כשהוא מביט בי מלמטה למעלה.
ועוד לפני שאני מעקל את זה שהוא ניצב כאן ממש מולי, הוא מתקרב אלי ומנשק אותי.
שפתיו הרכות על שלי, ואני נזכר כמה התגעגעתי להרגשה הזאת.
ידיו תופסות בצידי פני כשהוא מכניס את לשונו לפי, הוא יודע שהוא לא צריך לבקש אישור.
הוא דוחף אותי אחורה לחדר ודואג לסגור את הדלת מאחוריו.
"אתה פה." אני מלמל כנגד שפתיו.
"אני פה." הוא אשר את דברי.
אני מרגיש כאילו אני נמצא בעוד אחת מהפנטזיות שלי, אבל אני מרגיש את ידיו עוברות על צידי גופי, ואת השפתיים שלו כנגד שלי, וזה מרגיש אמיתי יותר מכל דמיון.
*אנחנו ממשיכים להתנשק כל הדרך למיטה וגם כשאנחנו כבר עליה.
נשיקות לוהטות, רעבתניות, מכילות בתוכן געגוע ושמץ של רמז מיני.
