-לוק-
כשסיימנו לאכול את הפסטה וקינחנו בחתיכות אבטיח מתוק קמתי על רגלי והתחלתי לפשוט את החולצה שלי.
אשטון שהיה מבולבל הסתכל עלי במבט שואל "מה אתה עושה?" שאל בזמן שמבטו נדד מפני אל החזה החשוף שלי.
מבטיו גרמו לי לתחושת אי-נוחות מסוימת, אך התעלמתי מימנה והתחלתי לפתוח את כפתורי מכנסי.
עיניו של אשטון התרחבו, "לוק.." הוא מלמל,
"למה אתה מתפשט?" הוסיף.
"אנחנו בים אש.." אמרתי בצחקוק ומשכתי את מכנסי לגמרי,יכולתי לראות את אשטון מסמיק, מהכינוי או מהעובדה שעמדתי מולו לבוש בבוקסר בלבד.
"אתה מתכוון לשחות?" הוא שאל,
"כן, וגם אתה." אמרתי והושטתי לו יד לעמוד, אבל הוא לא לקח אותה, ומבטו הפך חרד.
"היי," אמרתי והתכופפתי אליו.
"לוק," הוא אמר והסתכל הצידה,
"היי," אמרתי שוב וסובבתי את פניו אלי מכריח אותו להסתכל עלי.
"מה קורה?" שאלתי,
"אני.. אני לא..." גמגם,
"אתה לא מה?" האצתי בו,
"אני לא רוצה לשחות," אמר,
"למה?" שאלתי אבל הוא הרכין את ראשו.
מיד ידעתי במה מדובר. הוא חסר ביטחון- אני גורם לו להרגיש חסר ביטחון.
מצד אחד העובדה שהוא חסר ביטחון לידי מעידה על כך שאכפת לו מימני.
אבל מצד שני אני לא רוצה שהוא יהיה חסר ביטחון בגללי.
"קום." אמרתי אחרי שהתרוממתי בעצמי, והוא עשה כמוני והתרומם.
ברגע שהוא נעמד מולי שלחתי את ידי לקצה חולצתו ומשכתי אותה מעל ראשו,
"לוק.." הוא מלמל והסתכל בעיניי כמתחנן שאעזוב אותו,
"תסמוך עלי אש." אמרתי ורק עכשיו הבנתי כמה סמוק הוא.
אחר כך ירדתי על ברכי ופתחתי את כפתורי מכנסיו ואז משכתי גם אותו מגופו של אשטון, משאיר אותו כמוני-לבוש בבוקסר בלבד.
ואז נעמדת, משכתי את ידיו של אשטון אל שלי וחברתי את אצבעותינו.
"אתה יפהפה אשטון." אמרתי בזמן שהסתכלתי ישירות אל תוך עיניו ונשקתי לפרקי אצבעותיו, ואחר כך לפרק כף ידו- איפה שצלקותיו נמצאות- ויכולתי לראות שהן ישנות יחסית.
"עכשיו בוא." אמרתי וגררתי אותו אחרי למים, כדי להקל את האווירה קצת..
וזה עבד, הוא צחקק קצת וביקש מימני להאט את הקצב, אבל במקום זה רק רצתי מהר יותר גורם לו לצחקק חזק יותר, ולחיוך על פני לגדול הרבה יותר.
אני ממשיך לרוץ גם כשאנחנו נכנסים למים, אבלעוצר קצת אחרי כשהמים מגיעים לנו עד אמצע הירך.
אנחנו שנינו מתנשפים מהריצה, החיוך עדין מרוח לשנינו על הפרצוף ואני מושך את אשטון קרוב יותר אלי בעזרת ידיו.
כל כך רציתי לנשק אותו, אבל בדיוק כשבאתי לנשק אותו הגיע גל גדול ושטף אותנו מה שגרם לשנינו לפרוץ בצחוק.
עכשיו היינו שנינו רטובים בכף רגל ועד ראש גם ככה, אז ניצלתי את ההזדמנות והתיישבתי במים, וכך גם אשטון.
אשטון התקרב אלי והיה נראה שהוא הולך לנשק אותי אבל במקום זה הוא תפס אותי לא מוכן והטביע את ראשי במים.
כשהוצאתי את הראש מהמים יכולתי לראות את אשטון צוחק, וזה גרם לי לצחקק גם, וטוב נו.. גם להשפריץ עליו מים כנקמה.
משם המצב הדרדר ומצאנו את עצמינו בעיצומה של מלחמת מים אכזרית שכל מה שנשמע ברקע מלבד רעש המים והשתוללות היה קולות הצחקוקים שלי ושל אשטון.
אני מושך אותו למים וכל גופו למעט הראש שלו נכנס למים.
אבל הוא לא נשאר חייב ומנצל את העובדה שאני יושב במים כדי להטביע את ראשי.
וכמובן שאני הייתי חייב להחזיר אז השפרצתי עליו מים, והוא השפריץ בחזרה, ושנייה לפני שהשפרצתי שוב, הוא תפס את ידי ומשך אותי על רגלי ואז כרך את זרועותיו סביב צווארי- מה שגרם לי באופן אנסטנקטיבי לעשות את אותו הדבר למותניו.
עמדנו שם, מביטים אחד בעיניו של השני, קרובים, ספוגים ומתנשפים ממלחמת המים, עכשיו היינו עמוק יותר בים ומים הגיעו לנו מותן אולי קצת מעל, השמים מעלינו כהים ומלאים בכוכבים והירח כמעט ומלא.
אבל כל מה שראיתי באותו הרגע היה עיניו של אשטון.
זה כל מה שראיתי והיה לי אכפת מימנו.
ולמרות הרוח הקרה-כל מה שהרגשתי היה החום הפנימי שהקרבה לאשטון גרמה לי להרגיש.
לא יכולתי לחשוב על שום דבר מלבד העובדה שאני כל כך רוצה אותו.
שאני כל כך אוהב אותו.
שאני כל כך מאוהב בו.
וכל מה שרציתי לעשות למשך שארית חיי היה להישאר כאן, במים, תחת כיפת השמיים, עם אשטון כל כך קרוב אלי.
באותו הרגע ממש, לא היה לי אכפת מה אחרים יחשבו על העובדה שאני הומו, ולא היה לי אכפת שיש לי חברה, ולא היה אכפת לי מלימודים או ממוזיקה או מכל דבר אחר.
לכן, עצמתי את עיני והצמדתי את שפתי לשפתיו של אשטון.
השפתיים הרכות והמדהימות של אשטון כנגד שלי.
כל מה שאי פעם רציתי להרגיש.
הפרפרים בבטן. הזרמים בגוף. הלב שלי שעומד להתפוצץ.
כל כך התגעגעתי לזה, למרות שעברו רק כמה ימים מאז שהתנשקנו לאחרונה, זה מרגיש כמו שנים והתגעגעתי.
למעשה, דיי בשנייה אחת שבה שפתינו לא נוגעות כדי לגרום לי להתגעגע.
אשטון מביא את ידיו לצידי פני ומקרב אותי אליו.
שפתיו נפסקות ולשונו מלקקת את שפתי התחתונה כמבקשת אישור כניסה, ואני מיד מציית ומפסק את שפתיי.
הנשיקה כל כך איטית ורגוע, כשלשונה מלטפת ברכות את לשוני, אך עם זאת מלאת עוצמות ותשוקה. וגעגוע.
לשונותינו נלחמות על שליטה כשהנשיקה הופכת יותר ויותר אגרסיבית.
ידי עולות ויורדות במורד גבו של אשטון בזמן שידיו זזות לשערי ומתחפרות בו.
"אש.." אני ממלמל כנגד שפתיו והוא בתגובה מחייך ומושך את שפתי התחתונה בין שיניו- נזהר על הסייד כמובן.
ואז אנחנו מנתקים שנינו חסרי נשימה.
"אתה אוהב לקנטר, הא?" אני שואל בחיוך ומושך את שפתי התחתונה בין שיניי.
"אהמ.." הוא מהמהם ונושק לי פעם נוספת לפני שהוא מפנה לי את גבו ומתחיל לצאת מהמים, משאיר אותי לעמוד כאן לבד.
כשאני מגיע לחוף, אשטון כבר עטוף במגבת ומוסר לי את שלי,
"תודה." אני ממלמל ונושק לו קלות על הלחי.
אחרי שאנחנו מתייבשים ומתלבשים אנחנו מכניסים את הכל בחזרה לתיק וחוזרים בחזרה את כל הטיילת עד לחנייה.
אנחנו הולכים יד ביד בשקט, ומידי פעם אשטון מרים את ידינו השזורות יחד ונושק ליד שלי, גורם לי להפנות את מבטי אליו ולחייך.
הנסיעה הביתה עברה בשקט, הרדיו וקולות הגלגלים על הכביש היו הרעשים היחידים שנשמעו במכונית.
עיניי היו מפוקסות על הכביש בעוד של אשטון הביטו אל מחוץ לחלון, ידי האחת על ההגה והשנייה על הירך של אשטון וידו מעל ידי.
כשהגענו לביתו של אשטון, יצאנו שנינו מהמכונית, והלכנו יד ביד בשביל הגישה,עד שהגענו לדלת.
כשהגענו אשטון הסתובב אלי, "אז.." מלמלתי,
"ממש נהניתי, לוק." אמר,
"גם אני," אמרתי וחייכתי.
אשטון התקרב והניח את שפתיו על שלי לנשיקה עדינה.
"לילה טוב," אמר אשטון כשהתנתקנו,
"לילה טוב בייב." אמרתי אשטון צחקק והסמיק בתגובה,
"לילה טוב," הוא אמר שוב ונכנס הביתה.
