-לוק-
התעוררתי מצליל השעון המעורר, השעה הייתה ארבע לפנות בוקר.
בחוץ עוד היה חשוך ורוק אור הירח שנכנס דרך החלון האיר את החדר.
המזוודה עמדה מוכנה בצדו של החדר- ארוזה בחפצי, ובגדי נחים מקופלים על שולחן הכתיבה ונעלי ליד.
כשסיימתי להתארגן ירדתי במדרגות ושתתי קפה עם ההורים שלי ואחים שלי.
החדר היה שקט. שקט מידי. שקט מתוח.
כשהשעון הראה רבע לחמש כבר סיימנו את הקפה והיינו כולנו במכונית בדרך לשדה התעופה.
הרגשתי כל כך מוזר.
הגענו לשדה התעופה, אימא, בן וג'ק יצאו מהמכונית ועזרו לי להוציא את המזוודה מתא המטען של המכונית, הם חבקו אותי ואמרו לי להקשר כשאני מגיע ללוס אנג'לס
כמה מילים ודמעות של אימא אחר כך נפרדנו לשלום ואני נכנסתי לשדה התעופה.
תוך זמן קצר סיימתי את הבדיקות הביטחוניות וכל מה שנשאר לי הוא לחכות למטוס.
אז הלכתי לדיוטי פרי וקניתי קפה, ואז הלכתי לשבת באיזושהי פינה ולשמוע מוזיקה.
כשהשעה הייתה כמה דקות לשש לפנות בוקר, קבלתי הודעה מאשטון.
'היי לוק,
אני יודע שאתה כבר בטח על המטוס ושתקרא את ההודעה רק כשתגיע ללוס אנג'לס אבל בכל זאת החלטתי לכתוב אותה עכשיו.
אני לא מצליח להירדם הלילה, נשארתי ער חושב עליך, ואני כבר מתגעגע אליך.
אני רק רוצה לומר לך שאני באמת חיבבתי אותך, דיי ברור שיותר מידיד, והאמת שהייתה בי תקווה שיקרה בנינו משהו כי אני יודע שאתה מרגיש אותו הדבר,אבל מכיוון שאתה עובר לצד השני של העולם זה די לא אפשרי.
בכל מקרה, אני מקווה שתשמור על קשר ומאחל לך בהצלחה, אוהב אש.'
הלב שלי התכווץ ופתאום הבנתי מה אני משאיר מאחורי.
חייכתי ושלחתי לו בחזרה,
' עוד לא עליתי למטוס, תודה אש.
ורק שתדע, אני גם מחבב אותך יותר מידיד, אני מתכוון, אני אוהב אותך.' .
אוי אלוהים, הרגע התוודיתי בפני אשטון שאני אוהב אותו.
"כל הנוסעים בטיסה 445 ללוס אנג'לס מתבקשים לעלות למטוס מיציאה C, תודה." הכריזה קראה.
קמתי מהספסל שליו ישבתי והתקדמתי ליציאה C בזמן שאני זורק את כוס הקפה הריקה לפח ומכבה את הטלפון שלי.
עליתי למטוס מתיישב בכיסא שלי ליד החלון, אחר כך אישה בסביבות גיל השלושים התיישבה לידי עם בנה בן השנתיים.
הטיסה הייתה סיוט, הילד לא הפסיק לבכות והישיבה הממושכת נמאסה עלי והפכה אותי לחסר סבלנות.
ירדתי מהמטוס הכי מהר שיכולתי, והזדרזתי לצאת משדה ולתפוס מונית.
השעה בלוס אנג'לס הייתה 2 לפנות בוקר ואני הייתי עייף מאוד.
כשהגעתי למלון הלכתי לכיוון הקבלה, "שלום, אני לוק המינגס, הוזמן לי חדר כאן." אמרתי לפקידה בקבלה, הסתכלתי מסביבי, המלון לא היה מפואר במיוחד אבל הוא היה נחמד,
"אממ.. חדר 334, נכון?" שאלה,
"כן." עניתי והיא נתנה לי את המפתח לחדר ואמרה "קומה 3, מצד ימין למעלית.".
נכנסתי למעלית, לחצתי על הכפתור שעליו הייתה כתובה הספרה 3, כשהגעתי לקומה השלישית, יצאתי מהמעלית הולך לצד מין שלה בדיוק כמו שהסבירה הפקידה.
"328, 330, 332, 334..." מלמלתי והכנסתי את מפתח החדר למנעול הדלת, פותח אותה ונכנס לחדר.
מצד ימין לדלת היו שירותים ומקלחת, ומצד שמאל היה ארון בגדים.
בהמשך החדר הייתה מיטה זוגית צמודה לקיר הימני, מולה צמוד לקיר השמאלי היה שולחן כתיבה קטן, וטלוויזיה שהייתה על שידה קטנה שאכסנה בתוכה את המקרר, ספה זוגית הייתה ליד המיטה ומולה שולחן קפה קטן, ושם הייתה דלת זכוכית שהובילה למרפסת וכוסתה בווילון לבן.
זרקתי את המזוודה באמצע החדר ונשכבתי על המיטה.
הדבר הראשון שאני הולך לעשות בלוס אנג'לס הוא לישון!
אבל גם אחרי זמן ממושך של גלגולים המחשבות לא עזבו את ראשי.
האם עשיתי את הדבר הנכון?
האם לוותר על החיים הפשוטים כמו שהכרתי אותם היה שווה את זה?
והאם היה שווה לוותר על אשטון?
אבל כנראה שלעולם לא אקבל תשובה לשאלות האלה...
~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני ממש מצטערת שלא העליתי את הפרק ביום שלישי, פשוט היה לי שבוע קצת עמוס ושכחתי להעלות אותו..
