כמה דברים לפני הפרק:
1. אני ממש ממליצה לכן לשמוע את השיר time of your life של green day, כי הוא היה ההשראה שלי לפרק, וגם כי יש פה רפרנס לשיר הזה.
2.אני אעלה עוד חלק אחד מיד אחרי החלק הזה, והוא יהיה סוג של חפירה שלי עם כמה דברים שהייתי רוצה להגיד לכן הקוראות שלי, אתן לא חייבות לקרוא כי זה לא פרק נוסף, אבל אני אעריך אם כן תקראו.
-אשטון-
איך הגענו לכאן? אני שואל את עצמי כשאנחנו נכנסים אל המעלית ועולים לקומה שלוש, לחדר של לוק.
כשהמעלית עוצרת בקומה השלישית אני ולוק יוצאים ראשונים וכמה שניות לאחר מכן כשאנחנו שמים לב שהם לא מאחורינו.
"אתם מתכוונים לצאת?" אני שואל,
"אתם צריכים לדבר על זה...לבד... בכל זאת מדובר פה במערכת היחסים שלכם...." אומר קאלום,
"ובקריירה של כולנו קאל!" עניתי,
קאלום לא אומר שום דבר רק הסתכל על מייקל בזמן שדלת המעלית נסגרה.
אני ולוק הלכנו בשקט לחדר, אף אחד לא אמר כלום.
עכשיו ההחלטה הייתה בידינו. ולא אהבתי את זה.
הוא פותח את דלת החדר ושנינו צועדים פנימה, ידעתי שעכשיו אנחנו נתחיל לדבר על זה ואני בכלל לא יודע מה אני רוצה.
נכנסתי לשירותים רק כדי להרוויח עוד זמן לחשוב.
אני רוצה את לוק. שנינו עברנו כל כך הרבה בשביל זה ו...
אבל אנחנו באנו לכאן במטרה לפתח קריירה, אני זרקתי כל דבר שהיה לי בשביל זה, ואני רוצה את זה.
חוץ מזה שיש את מייקל וקאלום, אני יודע שהם אמרו לנו לא לקחת אותם בחשבון אבל איך אפשר שלא? זה גם הקריירה שלהם, העתיד שלהם.
אני מרגיש שאני נמצא בשירותים כבר יותר מידי זמן, ואני חייב לצאת החוצה.
אני מוריד את המים באסלה ופותח את ברז המים כדי שלוק יחשוב שבאמת השתמשתי בשירותים.
אני לוקח נשימה עמוקה פעם אחרונה לפני שאני יוצא מהשירותים בחזרה לחדר בית המלון ורואה את לוק יושב על המיטה ומסתכל עלי כשאני יוצא ומיד מסובב את ראשו לבהות בקיר שמולו שוב.
אני הולך ומתיישב לצידו על המיטה ושוב אף אחד לא אומר שום דבר.
היום הזה מלא בשתיקות.
"לוק, אנחנו צריכים לדבר על זה." אני אומר בלחישה, כאילו אני מקווה שהוא לא ישמע והכל יישאר במצב שהוא עכשיו.
"אני יודע." הוא לוחש בחזרה,
"ואני יודע גם מה אתה רוצה להגיד לי, ואני מתחנן שלא תגיד את זה. אני מתחנן שתחשוב שוב על כל האופציות." הוא אומר בקול מתחנן ומסתכל עלי בעיניו הכחולות, אני כל כך קרוב ללוותר על הקריירה המזוגגת הזאת!
"לא לוק, אנחנו לא יכולים לאכזב ככה את מייקל וקאלום, אני יודע שהם אמרו לנו לא לחשוב עליהם אבל זה שגוי כי זה לא רק אנחנו." אני אומר.
" אתמול בלילה אני נפתחתי אליך אש, ואתה שכבת פה לידי" הוא אומר ודמעה נופלת מעיניו בזמן שהוא מצביע על המיטה,
"והבטחת שלא תפגע בי, והינה אתה כאן אש יום אחרי נפרד מימני." הוא אומר,
"זה לא ככה לוק," אני אומר וגם מעיניי מתחילו לזרום דמעות, אבל הוא קוטע אותי ואומר "זה כן ככה, כי אתה מפר את ההבטחה שלך, וזה כאילו לאתמול לא הייתה שום משמעות בשבילך, שום משמעות למילים שאמרתי, למילים שאתה אמרת, לכל מה שקרה כאן!" הוא מגביר את הקול שלו והדמעות שלו ממשיכות לזרום מעיניו כמו נהר.
"לוק אתה טועה, לאתמול בלילה כן היה משמעות בשבילי, אי נשבע לך שאני לא רוצה לעשות את זה, אני לא רוצה להיפרד, אבל יהיה מאוד אנוכי מצידנו לא להיפרד."אני אומר,
"אבל אני אוהב אותך אשטון,"
"גם אני אוהב אותך לוק." אני אומר,
"אז אל תעשה את זה, אל תיפרד מימני, בבקשה..."הוא מתחנן שוב.
"אני מצטער לוק." אני אומר.
"אני אוהב אותך לוק." אני ממשיך כשהוא לא עונה.
"אז זהו זה?" הוא שואל,
"אני מניח..." אני עונה.
