אשטון-
לוק התקשר אלי בבוקר וביקש שניפגש ב'לולה' מאוחר יותר עם מייקל ואשטון.
האמת שלא נפגשנו מאז ההופעה בנייס גאי.
מעניין אם עדיין אכפת לו מימני, אם הוא מתגעגע, אם הוא חושב עלי.
כנראה שלא... אחרי הוא הכל הוא אפילו לא סימס לי מאז.
מבלי לשים לב אני כבר כמעט ליד בית הספר בו הייתי לומד- מה שאומר שאני רק כמה בתים מה'לולה'.
חם לי כל כך, יכול להיות שזה בגלל השמש הארורה, ההליכה המרובה, או החולצה הארוכה שאני לובש- כנראה שילוב של השלושה.
כשאני נכנס לבית הקפה האוויר הקר מצליף בי ואני נרגע.
אני רואה את קאלום ומייקל באחד השולחנות והולך לשבת איתם.
כמה דקות של שיחה קלילה אחרי, הבחור בעל העיניים הכחולות שהשתוקקתי לראות נכנס דרך הדלת.
הוא לבוש בסקיני ג'ינס וחולצה קצרה כרגיל ואני פשוט בוהה בו כדי לעקל את היופי שלו- היופי שהתגעגעתי אליו.
"אז למה התכנסנו?" שואל קאלום אחרי שברכנו את לוק לשלום.
לוק בקושי מסתכל עלי, אבל אני מכיר אותו מספיק טוב כדי לדעת שמשהו עובר עליו משהו.
"טוב אני אגש ישר לעניין" הוא אומר.
"אתם זוכרים את הבחור הזה שפנה אלינו בנייס גאי ואמר שאנחנו גרועים, אבל שיש לי פוטנציאל?" הוא מסביר.
"הפוץ הנפוך הזה." אומר מייק בזלזול.
"כן, אז אתם זוכרים שכמה דקות אחרי שהוא הלך אני אמרתי שאני הולך לשירותים?" הוא שואל ואני מהנהן בזמן שאני משחק עם הקשית של המילשייק שלי.
"אז אני לא הלכתי לשירותים, ההלכתי לחפש אותו והוא נתן לי כרטיס ביקור." הוא עוצר כדי לקחת לגימה מהקפה הקר שלו וממשיך.
"כמה ימים אחרי הייתה לנו פגישה והוא הציע לי לטוס לפגוש אמרגן אחר של 'מודסט' בלוס אנג'לס, וטוב... עניתי בחיוב." הוא מסיים לומר ולוקח לגימה נוספת מהמשקה.
הרגשתי נבגד.
איך הוא מעז ללכת מאחורי הגב של כולנו ולענות בחיוב להצעה כזאת? אנחנו להקה, לעזאזל!
ולמה לעזאזל הוא מספר לכולנו יחד, כלומר לי ולהם? חשבתי שאני קצת יותר מחבר ללהקה בשבילו.
"מה לעזאזל, לוק?" מייקל מתפרץ.
"אני מצטער, אני פשוט... מתי אני אקבל עוד הצעה כזאת?" הוא מנסה להצטדק.
"רגע, זה אומר שאתה עוזב את הלהקה, נכון?" שואל קאלום.
"כן.." עונה לוק בלחישה ומסיט את מבטו מכולנו.
"ומה עם המשפחה שלך? ואלישה?" מייקל שואל.
אני חושב שמייקל הכי עצבני. הוא מרגיש נבגד.
"ההורים שלי תומכים, הם אפילו עזרו לי לקנות כרטיס טיסה." הוא עונה מתחמק מהחלק השני של השאלה.
"ואלישה?" מייקל שואל שוב.
למה הוא כל כך מתעקש לשמוע עליה? היא האחרונה שאני רוצה לשמוע עליה כרגע.
"נפרדנו." הוא עונה בתבוסה.
אני לא יכול שלא לשמוח לאיד, אני חיקיתי לפרדה הזאת כל כך הרבה זמן.
רק חבל שזה בנסיבות האלה- מה שלא מאפשר לי להיות עם לוק כמו שציפיתי שיקרה אחרי שהוא ואלישה ייפרדו.
"אתה חתיכת בן זונה, לוק" אומר מייקל,
"כל כך לא הגיע לאלישה לעבור מה שהיא עברה איתך." מוסיף קאלום.
ואני עוצר לרגע את מסיבת הרחמים שנקראת המחשבות שלי ומרחם עליה.
"היא לא תמימה. היא איכשהו עלתה על זה שהיה לי משהו עם מישהו אחר והיא איימה שהיא תוציא אותי מהארון." הוא אומר.
הוא אפילו לא מזכיר את שמי וזה מוסיף לתחושת העלבון.
"ואשטון?" קאלום שואל ואני מרים את ראשי באופן אנסטנקטיבי למשמע שמי.
אף אחד לא אומר שום דבר ואני מביט בחזרה בכוס המלקשייק שלי, אבל אני מרגיש את העיניים של לוק חודרות לתוכי.
אני יודע שברגע שהוא יגיע לוס אנג'לס הוא ישכח מימני, הוא יתגבר עלי וימצא מישהו או מישהי אחרים.
"אני באמת מאחל לך בהצלחה לוק, תשמור על קשר, הא?" אני אומר בהומור, קם ומשאיר כסף על השולחן, ועוזב לפני שמישהו מספיק לומר משהו נוסף.
