פרק 5
-גנב
התעוררתי , התארגנתי וירדתי למטה.
שיר כבר אכלה ארוחת בוקר, וסימנה לי לשבת לידה כשהיא ראתה אותי מגיע.
התיישבתי לאכול גם.
תמיד חיכיתי לבקרים, כי לי ולשיר היה מין מנהג כזה, ללכת ביחד ברגל לבית ספר.
הנהג שלה היה יכול לקחת אותנו, אבל העדפנו ללכת ברגל. זה הרבה יותר נחמד .
--------------------------------------------------------
הגעתי הביתה. אחרי הבית ספר , שיר הלכה לחברה שלה. אכלתי צהריים ועליתי לחדרי.
התיישבתי על המיטה ובהיתי בטלוויזיה בשיעמום. אני באמת חייב למצוא לי משהו לעשות . בערבים, אני אוהב להסתכל על הכוכבים. אבל זה רק בערבים.
יצאתי מהבית,החלטתי סתם להסתובב ברחוב. הכל עדיף מלהיות לבד ולבהות בטלוויזיה.
הסתובבתי בין הרחובות הסואנים, עד ששמעתי צרחות של אישה.
רצתי בעקבות הצרחות וראיתי אישה מבוגרת, נאבקת עם גנב הלבוש בשחור שמנסה לגנוב לה את התיק.
רציתי לעזור לה, אבל לא יכולתי.
קפאתי במקום.
זה היה מוכר כל כך.
למרות שעברו כמה שנים זה עדיין נראה כאילו זה היה אתמול .
"אנחנו עוד מעט יוצאים" שמעון אמר
"אני לא רוצה לראות אף אחד מכם חוזר בלי כלום, מובן ? אתם כבר יודעים מה העונש" הוא אמר וכולנו הנהנו .
עמדנו בשורה כמו חיילים. אף אחד לא העז להוציא הגה, אחרת היינו נענשים.
"עכשיו תתלבשו. ותחזרו עם הרבה דברים, להחזיק בית יתומים זה לא כזה קל" הוא אמר והלך.
נמאס לי מזה כבר. זה לא משהו שאמור להיות. פה, בבית יתומים הזה, מחריכים אותנו לגנוב. אנחנו צריכים לגנוב מאנשים תמימים, ולהביא את הכסף למנהל בית היתומים. אם ךא נעשה את זה , נקבל המון עונשים הכוללים-מכות , בלי אוכל כמה ימים ואפילו לפעמים קושריפ לנו את היידים באיזיקים לאיזה עמוד בחוץ, ואנחנו צריכים להשאר שם כל הלילה בקור, כמו כלבים.
אבל אני חושב על כל האנשים האלה, שעבדו בשביל הכסף הזה והרוויחו אותו ביושר
כל פעם הנקיפות מצפון האלה הורגות אותי.
יצאנו החוצה, כולם מסתובבים ומחפשים אנשים שנוכל לגנוב מהם.
פילחתי מכמה וכמה אנשים את הארנקים, עד שנתקעתי באישה אחת.
ניסיתי לנוציא ממנה את הארנק והצלחתי, אבל היא שמה לב.
"תחזיר לי את הכסף !" היא התחילה לרדוף אחריי, אבל אני התחלתי לרוץ. היא התחילה לרוץ אחריי אך לא הצליחה ,ובאיזה שהוא שלב החלה לבכות .
"אני צריכה את הכסף הזה לניתוח" היא אמרה ונעצרתי .
"בבקשה, הבת שלי חולה בסרטן, אם אני לא אביא את הכסף הזה היא לא תוכל לעבור את הניתוח" היא אמרה .
רציתי להלזיר לה את הכסף, באמת שרציתי, אבל יד תפסה את ידי ומשכה אותי אל תוך השיחים.
"אתה בא איתי" שמעון אמר לי, החזיק את ידח בחוזקה ומשך אותי לאוטו.
"היא חייבת את הכסף הזה, אני צריך להחזיר לה אותו" אמרתי, הנקיפות מצפון התחילו.
אבל הוא לא הקשיב והמשיך לנסוע.
YOU ARE READING
כמו אחות קטנה, או קצת יותר מזה
Romance"תסתכלי על השמיים" אמרתי לשיר. "פעם, מישהו אמר לי שלכל אחד יש כוכב משלו" "ואיך אני יודעת מה הכוכב שלי ?" שיר שאלה אותי, משועשעת "הכוכב שהכי נוצץ, הוא הכוכב שלך" אמרתי והיא צחקה, וגם אני. כשהייתי קטן, באמת הייתי מאמין שלכל אחד יש כוכב משלו. קוראי...
