כמו אחות קטנה, או קצת יותר מזה

פרק 23

-פרק 23
- עוד צ'אנס

האזעקה הופסקה, והספירה לאחור הופסקה.
אני ושיר הסתכלנו זה על זו מנסים להבין מה קורה, אך מהר רצתי לחבק אותה, להגן עליה בגופי.
היינו מאוד צמודים והיא לא התנגדה.

לפתע נשמע רעש, ונפתחה דלת במקום שמיקודם היה שם קיר.

"מה זה ?" שאלתי, ושיר הסתכלה עליי מוזר.
"אמרתי לך שיש פה משהו. אתה בא להכנס ?" היא שאלה, ואני הנהנתי.

אם יש משהו שאני מעריץ בשיר זה שהיא כל כך אמיצה.
היא אף פעם לא מפחדת להתמודד עם הדברים ולהגיד את האמת.

נכנסו אל המקום.
אני הובלתי כי לא ידעתי מה יקרה, למרות שממש פחדתי, הרבה יותר משיר.

המקום היה גדול ומלא בשולחנות. כל המקום היה מואר בנורות פלורסנט שיצרו אור לבן, והמקום עצמו היה לבן.
המקום היה מחולק לחדרים בעלי קירות שקופים מזכוכית.

בכל חדר היה שולחן, מחשב ועוד כמה דברים שמתאימים לכל חדר.
לכל חדר הייתה דלת שקופה ועליה כתוב שם.

אני ושיר הסתובבנו במקום, מחזיקים ידיים בלי לשים לב, מסתכלים על השמות ועל המקום.
המקום באמת נראה כאילו לא היו בו הרבה זמן, אבל הוא עדייןן היה מטופח.
לא כמו בית היתומים, שחמש שנים לא הייתי בו וכבר נהרס לגמרי.

המקום נראה כאילו לא היו בו אנשים הרבה זמנים, בגלל שהוא היה ריק כמעט לגמריי- לא היו דברים על השולחנות.
היה רק רהיטים.
לא ניירות, לא כלום.

זה נראה כאילו מישהו עזב וניקה פה את כל המקום אחריו.

אני ושיר המשכנו להסתובב, כל אחד מסתכל על החדרים ושקוע במחשבות שלו.

לפתע שיר אמרה: "דניאל, תראה" והצביעה על דלת.
הדלת, לעומת הדלתות האחרות לא הובילה לחדר שקוף, אלא לחדר אחר, עם קיר לבן שמסתיר את מה שיש בפנים.
על הדלת היה תלוי שלט, ועל השלט היה כתוב "רועי כהן".

"נראה לי שמפה אנחנו צריכים להתחיל" שיר אמרה ואני הנהנתי.
היא פתחה את הדלת, ונכנסנו לחדר בינוני, שלא היה שונה מכולם.
הוא היה לבן, מואר בנורת פלורסנט שגורמת לו להראות עוד יורת לבן ממה שהוא.
באמצע החדר היה שולחן זכוכית שקוף ועליו מחשב.
בצד החדר הייתה שידה לבנה עם כמה מגירות, וזהו.

על השולחן חוץ מהמחשב, היה גם פתק.
הרמתי אותו, ופתק היה כתוב:
"אם מישהו מוצא את הפתק הזה, כמראה שאני כבר לא בחיים.
אם הגעתם לפה זה כנראה מסיבה כלשהי- לכן תחפשו.
ואל תתייאשו עד שתמצאו. כי יש לי משהו בשבילכם"

"מוזר. זה אומר לך משהו ?" שיר שאלה ואני הנהנתי לשלילה.
"אבל זה כתב היד של רועי" אמרתי.
"אני זוכר את הכתב הזה, כשהוא ניסה ללמד אותי לקרוא פעם." אמרתי.