-פרק 18
-לשכוח אותה
"דניאל ? מה קרה ? למה התחלת לבכות ? הכל בסדר ?" שיר שאלה אותי.
"כן, אני מצטער" אמרתי וניגבתי את דמעותיי.
"מה קרה ?" היא שאלה.
"אני מצטער על איך שהתנהגתי אלייך, זה לא היה מגיע לך." אמרתי.
"זה בסדר דניאל, אני מבינה. בגלל זה בכית ?" היא שאלה.
"לא" אמרתי.
"אז מה קרה ? אני מספרת לך הכל, עכשיו תורך." היא אמרה והיא צודקת.
בזמן האחרון היא באמת סיפרה לי הכל, ואני זה שהסתרתי ממנה את כל הדברים.
אני אף פעם לא סיפרתי לה על העבר שלי, והיא לא לחצה על הנושא כי היא ידעה שזה כואב לי. אבל עכשיו הגיע הזמן.
פתחתי את פי והמילין התחילו לצאת במהירות.
סיפרתי לה על רועי, מההתחלה עד הסוף.
על כל מה שעברתי איתו, ועל איך שזה נגמר.
"וואוו" היא אמרה, אחרי שישבה שעה מרותקת לכל הסיפורים שלי.
"מצטער ששעממתי אותך" אמרתי.
"בכלל לא" היא אמרה.
"אני לא מאמינה שהיית צריך לראות את זה. היית כל כל קטן, והיית צריך לראות את הגופות של כל החברים שלך. זה לא יאומן שילד בגיל שלך יראה את זה." היא אמרה.
"בזמן שאני שיחקתי בובות... אתה ראית את הגופות של החברים שלך, שכולם נוטפי דם. ראית את הם ירו בהם. היית במקום. כמעט נורת בעצמך" היא אמרה בהלם.
"כן... זה היה רגע מאוד קשה" אמרתי לה.
"ותגיד, אתה יודע מי עשה את זה ?" היא שאלה.
"מה ?" שאלתי.
"אתה יודע מי עשה את זה לרועי ?" היא שאלה.
"לא". אמרתי.
כל כך רציתי שתהיה לי את התשובה לזה.
אבל אני לא יודע.
אני לא ידעתי כלום על חייו של רועי, הוא לא הסכים לספר לי.
הוא רק תמיד אמר שהוא לא כזה מושלם כמו שאני חושב.
"רציתי למצוא אותו. אבל אין לי איך ... אם הייתי מוצא אותו, האיש הזה ממזמן היה משלם על מה שהוא עשה לי. אני זוכר את הפנים שלו, מפעם אחת בלבד שהצצתי קצת מבעד למחבוא" אמרתי.
"אבל חוץ מזה זהו. ואין לי איך למצוא אותו" אמרתי.
"אני אעזור לך. אני הבת של איש עסקים מצליח, יש לי המון כוח" היא אמרה ואני חייכתי. הכוונה שלה טובה, אבל אין לה איך למצוא אותו. אני זוכר רק פנים, ואת הקול שלו, את קול היריות שהיה. אני זוכר את הלילה הזה טוב מאוד. אבל אין לי איך למצוא את האיש הזה.
"ומה קרה אחרי זה ?" היא שאלה.
"אחרי זה, הייתי ברחוב כמה חודשים. ניסיתי לחיות לבד, לפי מה שרועי לימד אותי. אבל לא הצלחתי." אמרתי.
"ואז אנשים מצאו אותי ושלחו אותי לבית יתומים אחר. אבל הוא לא היה בית יתומים רגיל." אמרתי.
הגעתי למקום מוזר.
הקירות היו שחומים, ומבעדם נשמע רעש של מוזיקה חזקה.
נכנסתי בעקבות האישה שהובילה אותי, והמשכתי ללכת אחריה.
האישה הייתה בלונדינית עם עיניים כחולות ואיפור כבד, והיא לבשה בגדים מינימלים.
YOU ARE READING
כמו אחות קטנה, או קצת יותר מזה
Roman d'amour"תסתכלי על השמיים" אמרתי לשיר. "פעם, מישהו אמר לי שלכל אחד יש כוכב משלו" "ואיך אני יודעת מה הכוכב שלי ?" שיר שאלה אותי, משועשעת "הכוכב שהכי נוצץ, הוא הכוכב שלך" אמרתי והיא צחקה, וגם אני. כשהייתי קטן, באמת הייתי מאמין שלכל אחד יש כוכב משלו. קוראי...
