פרק 12
-שקט
"דניאל, השתכרתי אתמול כי רציתי להנות קצת בדרך שונה, רציתי לחוות משהו חדש ביום הולדת שלי" היא אמרה.
"יש המון דרכים אחרות להנות ולחוות משהו חדש בלי לשתות, היית אומרת לי, כל דבר שהיית רוצה הייתי מביא לך" אמרתי.
"אני יודעת, אבל רציתי לנסות את זה. חוץ מזה, ידעתי שאתה ואור נמצאים פה, אז לא הולך לקרות לי שום דבר רע" היא אמרה.
"על אור לא הייתי כל כך סומך" אמרתי.
"דניאל !" היא אמרה.
"מה ? אחרי שהוא לוחץ עלייך לא הייתי סומך עליו !, את סיפרת לי הכל אתמול כשהיית שיכורה שיר" אמרתי.
"הוא לוחץ עליי בגלל שהוא לא רגיל לקשר כזה, כל החברות האחרות שלו הוא כבר היה עושה את זה" היא אמרה.
"אל תהיי כל כך תמימה,לא היו לו חברות אחרות, הן היו סתם זיון. ועכשיו הוא עושה לך בדיוק את אותו הדבר" אמרתי.
"לא נכון ! הוא באמת אוהב אותי, כמו שאני אוהבת אותו" היא אמרה וכאב לי לשמוע שהיא אוהבת אותו, אבל כבר ידעתי את זה. פשוט עד עכשיו לא שמעתי אותה אומרת את זה.
"אני מקווה" אמרתי ושתקתי, אחר כך היא המשיכה לדבר.
"ולא סיפרתי לך בגלל כל הקטע של האחים, אז אני באמת רואה אותנו כך." היא אמרה.
"ולא נעים לי לדבר עם אח שלי על דברים כאלה, אז סיפרתי על זה לחברות שלי ולא לך. אני מבטיחה לך שאני לא מסתירה ממך שום דבר אחר." היא אמרה וחייכה אליי, חייכתי חיוך מזוייף בחזרה.
דניאל, זה מה שאתם, אחים.
לא יותר מזה.
"טוב, אני עולה לישון, כואב לי הראש ואני עייפה" היא אמרה וחייכתי.
לקחתי את השקית שהייתה על השולחן שלי ויצאתי מהבית אל הקניון.
נכנסתי לחנות תכשיטים, ואחרי הרבה דברים שהמוכרת הראתה לי, בסוף הלכתי על זוג עגילים ושרשרת אחרת.
הגעתי הביתה, שיר עדיין ישנה. הבית היה שקט, הוא אף פעם לא היה כך.
תמיד היה דיבורים או לחשושים של המשרתים, דיבורים של ההורים של שיר ורוב הזמן שיר עצמה שמאירה את כל הבית. אבל עכשיו כלום. שקט.
"אתה יכול לשמוע את זה ?" רועי שאל אותי.
"את מה ? זה שקט" אמרתי.
"בדיוק. את השקט" הוא אמר.
"אי אפשר לשמוע שקט, כי זה שקט" אמרתי.
"זהו שאפשר. אין כזה דבר שקט לגמריי, אתה תתחיל לשמוע את עצמך" הוא אמר.
"מה זאת אומרת את עצמך ?" שאלתי.
"את המחשבות שלך. מאוד קשה לא לחשוב על כלום" הוא אמר.
"אבל זה אפשרי" אמרתי והוא חייך.
השמיים היו מכוסים עננים, וראיתי על פניו של רועי קצת אכזבה. הוא רצה להסביר לי היום על הכוכבים, אבל עכשיו אי אפשר, כי לא רואים כלום.
נשמעו קצת רעמים.
"נהרס לך השקט" אמרתי בזמן ששיחקתי עם מקל שמצאתי על על הרצפה, והוא צחק.
"תכנס מתחת למזרן. אני אכסה אותך, שלא תרטב ותהיה חולה" הוא אמר ועשיתי מה שהוא אמר. הוא כיסה אותי והביא את מה שהוא ישן עליו לידי, שזה היה חתיכת בד כזאת.
YOU ARE READING
כמו אחות קטנה, או קצת יותר מזה
Romansa"תסתכלי על השמיים" אמרתי לשיר. "פעם, מישהו אמר לי שלכל אחד יש כוכב משלו" "ואיך אני יודעת מה הכוכב שלי ?" שיר שאלה אותי, משועשעת "הכוכב שהכי נוצץ, הוא הכוכב שלך" אמרתי והיא צחקה, וגם אני. כשהייתי קטן, באמת הייתי מאמין שלכל אחד יש כוכב משלו. קוראי...
