כמו אחות קטנה, או קצת יותר מזה

פרק 7

-פרק 7
-רועי

"מה יש דניאל ?" שיר שאלה אותי.
אני חייב להתנהג טוב.
אני הבטחתי שאני אשמור עליה, גם אם זה אומר שאני צריך לשמור עליה מפני עצמי.
ואם זה מה שיעשה אותה מאושרת ...
אז זה בסדר.
כל עוד היא שמחה אני שמח, אני חושב.
הכאב הזה בטח עוד מעט יעבור.
וגם אם לא, אני חייב לה את זה .
אני לא יכול להרוס לה , נשבעתי שאני לא אפגע בה.
אבל מצד שני, אור ?
זה שרק אכפת לו מלזיין בנות ואף פעם לא היה בקשר רציני ?
אולי הוא יפגע בה ?
ואני נשבעתי שאני אשמור עליה.

"סתם .. פשוט , אור ? איך זה קרה ?" שאלתי.
"אני יודעת שאתה לא מחבב אותו וגם אני לא חיבבתי אותו בהתחלה אבל זה רק הרושם שהוא עושה" היא אמרה .

"המורה נתנה לנו עבודה ביחד, בהתחלה ממש התעצבנתי כי לא רציתי לעשות איתו והוא עיצבן אותי, ואז כשבאתי אליו להכין את העבודה גיליתי בו צדדים אחרים ... גיליתי שהוא סתם עושה את זה בשביל הרושם ושהוא לא באמת כזה, הוא באמת רגיש ואכפת לו" היא אמרה.

"תראי, אני לא אגיד לך שהוא מוצא חן בעיני כי הוא לא, אבל אם זה מה שעושה אותך מאושרת אז זה בסדר. אני רק אגיד לך שתיזהרי." אמרתי.

"ממה ?" היא שאלה.
"מאור. את מכירה אותו, ומה הוא עושה עם בנות"
"אל תדאג, הוא לא כזה, באמת" היא אמרה והמשכנו ללכת.
כל שאר הדרך העברנו בשתיקה. כל אחד עם המחשבות שלו.
מעניין על מה היא חושבת. בטח על אור.

הרגשתי אידיוט, שחשבתי שהיא באמת תתייחס אליי. אני כמו אח שלה, וידעתי את זה. ידעתי שהיא מחשיבה אותי כאח שלה ולא יותר מזה.

האכזבה כאבה לי, כי ציפיתי למשהו כל כל ובסוף זה התנפץ לי בפרצוף. כמו שאומרים 'כגודל הציפייה גודל האכזבה'

אבל אסור לי להרגיש דברים כאלה.
זה בסדר גמור שהיא עם אור, ואני יודע את זה.
נשבעתי שאני אגן עליה, אז אני צריך להגן עליה, לדאוג שיהיה לה טוב.
גם אם זה אומר שיהיה לה טוב עם אור ולא איתי.
אני צריך להפסיק להתעסק בכאב שלי ולהתחיל להתעסק באושר שלה.

אני אבקש ממנה לספר לי עליה ועל אור, כי אם אני אשמע שהוא פגע בה אני באמת לא אעצור את עצמי.

כולם חושבים שאני חלש, שאני לא יודע להרביץ. אבל הם לר יודעים שאני לא מאוד כזה.
אולי כי אני עושה רושם של איזה חנון, אבל יש לי שרירים.

בגלל שכשאתה יתום, אתה חייב כוח. שיהיה לך איכשהו איזה דרך להגן על עצמך. כי ברחוב החזק שורד.

הלכתי ברחוב. היה חשוך, אבל לא רציתי לחזור.
ידעתי מה יהיה העונש שלי אם יתפסו אותי. וזה יהיה עונש חמור מאוד
אבל באותו הרגע לא היה לי אכפת.
רק רציתי ללכת, לא משנה לאן.
אבל לא רציתי להשאר שם.
במקום שבו מזכירים לי את מה שאני כל כך רוצה לשכוח.
במקום דבו מתעללים בי, מחריכים אותי להיות מי שאני לא.