כמו אחות קטנה, או קצת יותר מזה

פרק 21

-פרק 21

-שרפה

החדר של היה חשוך, ולא ראו כלום.
גיששתי עם ידי על הקיר, היה נדמה לי שנגעתי בכמה קורי עכביש וגם הצלחתי להרגיש את הקיר המקולף.
עד שמצאתי את האור, הדלקתי אותט והוא נדחק קצת במועמם, והאור היה ממש חלש.

נכנסתי לחדר רק פעמיין- כשהוא נתן לי עונש.
העונש היה להסגר פה שעה ולהיות שק האגרוף שלו.
לפעמים, הוא גם היה שותה יותר מידי ואז תופס סתם ילדים שהיו במסדרון, ומכה אותם בלי עונש בכלל.

החדר היה בצבע חום, וכולו היה מלא אבק.

בצד אחד של החדר היה מדפים עם ספרים, שכולם היו מאובקים ולא נראה כאילו הוא נגע בהם מעולם.

במד השני של החדר הייתה שידה חומה, עם מגירות.
ובאמצע החדר היה שולחן חום, ואת הכיסא הגדול שלו- שהוא לשם שינוי היה שחור.

"טוב, נתחיל לחפש ?" שיר אמרה ואני הנהנתי.
היא החלה לעבור על כל הספרים, אולי היא תמצא ניירות שם.
אני עברתי על המגירות שבשידה החומה. פתחתי מגירה אחת, והיה בה מלא כלים שהוא השתמש בהם כדי להרביץ לנו.
אני הזעזעתי.
היה שם את השוט, שהוא היה מכה אותנו, את האיזיקים, שהוא היה קושר אותנו בזמן שהוא מרביץ, כדי שלא נוכל לברוח.

אני זוכר את הלילה הראשון שקיבלתי עונש מכות, זה היה כי לא הבאתי מספיק כסף.

קרו הרבה פענים שלא הבאתי כסף, אבל העונשים היו שונים- בהתחשב במצב רוח שלו.

אחרי הלילה הזה, שהוא היה שעה של סבל ועינויים, הייתי בטראומה לפחות חודש, בשבוע הראשון בכלל לא הצלחתי לדבר.

אני זוכר אעך הוא קשר אותי באזיקים אל הרגל של השולחן שלו, והצליף בי עם השוט. אחר כך הוא עבר לתת לי מכות, ולבסוף הוא סיים בזה שהוא שרף אותי.

ממש שרף אותי.

עד היום יש לי צלקת מזה.

שיר חיבקה אותי מאחורה.
"הכל בסדר ?" היא שאלה ושהבחינה בשוט מילמלה:
"אני לא מאמינה" וסגרה את המגירה במהירות.
עברתי למגירה הבאה, והיא הייתה מלא באבק ובעכביש קטן.

והמגירה האחרונה הייתה נעולה.

הלכתי אל השולחן שכולו היה מלא אבק, וגם עליו לא היה כלום.

"מצאת משהו ?" שאלתי אותה והיא הנהנה לשלילה.
"הוא לא השאיר פה כלום, הוא לקח את הכל" אמרתי.
"חכה" היא אמרה ופתחה ספר אחד שהיה מאובק במיוחד.
בתוך הספר לא היה מילים, אלה הייתה מין קופסה כזאת ובתוכה היה מפתח.

"מה זה פותח ?" היא שאלה.
"אני חושב שאני יודע" אמרתי ולקחתי את המפתח מידה.

נגשתי אל המגירה הנעולה שהייתה בשידה, והכנסתי את המפתח אל חור המנעול.
סובבתי אותו וקיוויתי בכל כוחי שהוא ייפתח, ושאני אמצא שם משהו והיא לא תהיה ריקה.