כמו אחות קטנה, או קצת יותר מזה

פרק 11

פרק 11
-למה ?

אני חייב להפסיק להיות כל כך אנוכי ולרדת למסיבה של שיר.
ביום הולדת שלה אני רק בוכה וחושב על עצמי ?
אני צריל לשמוח שהיא עם אור ושהיא מאושרת. ולמצוא מה אני יעשה עם מתנה.

ירדתי חזרה למטה, הסתכלתי על כולם רוקדים וחייכתי ששיר קראה לי להצטרף אליהם.

חייכתי את החיוך הכי מזוייף שלי, אבל שיר לט שמה לב אליו- היא הייתה שיכורה, ראיתי את זה לפי איך היא זזה. הבנתי שזה הזמן שלהם ללכת, בגלל שאני לא רוצה ששיר תעשה משהו שהיא תצטער עליו אחר כך.
אור יכול לנצל את זה.

לכן כבר הוצאתי מהר את העוגה וכולנו שרנו לה יום הולדת שמח.
אכלנו ממנה, ואחרי חצי שעה כבר הצלחתי לנפנף אותם הביתה.
אחרי שעה כבר לא נשאר בבית אף אחד.

שיר נשכבה על הספה ועצמה את עיניה.
למה היא שתתה כל כך הרבה ?
ממתי היא שותה בכלל ?

התקרבתי כדי להרים אותה למיטה שלה.
"דניאל, אתה חמוד, אתה יודע ?" המא אמרה וחייכתי. היא צחקה צלוק מוזר והמשיכה לדבר.
"אור לוחץ עליי" היא אמרה.
"מה ?" שאלתי. לא ידעתי אם שמעתי טוב.
"הוא רוצה שנשכב" היא אמרה.
"אבל אני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני רוצה את זה, מצד שני אני מפחדת . אני יודעת שהוא המתאים לזה אבל ..." היא עצרה, נדמה שהיא חשבה רגע על מה שהיא אמרה אבל היא הייתה שיכורה מידי בשביל לחשוב.
"לא יודעת" היא אמרה.
"אל תעשי את זה אם את לא בטוחה" אמרתי והנחתי אותה במיטתה, כיסיתי אותה וכיביתי לה את האור.
מזל שהחלפתי לה מצעים לפני, חדבתי ויצאתי מהחדר.

אור לוחץ עליה ? היא באמת חושבת לעשות איתו את זה אם הוא לוחץ עליה ?
ולמה היא לא סיפרה לי את זה ? למה אני צריך לשמוע את זה ממנה שהיא שיכורה ? חשבתי שאנחנו החברים הכי טובים, שזה אומר שהיא מספרת לי הכל.

כנראה אני לא שומר עליה מספיק טוב, אבל מחרתיים בבית ספר אני אראה לאור הזה מה זה ילד רחוב.
דהוא יבין שעל שיר לא לוחצים.
ועם שיר אני אדבר מחר.
התחלתי לנקות את הכל, עזרתי חמשרתות וביחד גמרנו אחריי שעה, וההורים של שיר כבר הגיעו.
"כולם כבר הלכו ?" הם נכנסו שלובי יידים, והאמא שאלה.
"כן" אמרתי.
"ואיפה שיר ?" האבא שאל.
"ישנה, היא הייתה ממש עייפה אחרי כל היום הזה" אמרתי והם חייכו.
"כל הכבוד דניאל. באמת מה שארגנת לה... כל הכבוד" אבא שלה אמר.
"והמתנה שקנית לה ? היא אהבה ?" אמא שלה שאלה אותי .
כשקניתי לה את המתנה התייעצתי לייתר ביטחון עם אמא שלה. ידעתי ששיר תאהב את זה, אבל רציתי לבדוק עם אמא שלה שאין לה כבר משהו כזה. מסתבר שלא היה לה, אבל בגלל שהגעתי לתת לה את זה מאוחר יותר היא כבר קיבלב את זה.
"אה לא הספקתי לתת לה ... אני אתן לה כבר מחר" שיקרתי. אני בספק אם אני אתן לה את זה. הייתי הולך מחר וקונה לה משהו אחר, אבל את כל הכסף שלי הוצאתי על המתנה הזאתי, ולא נעים לי להסביר לאמא שלה מה דרה ולבקש ממנה כסף. אפשרות כזאת לא באה בחשבון.