-פרק 24
-כמו אחות קטנה, או קצת יותר מזה
הגענו אל הים.
לא היו כמעט אנשים, והיתה אווירה נעימה.
האוויר היה קריר, ושנמע רק הרעש של הים.
רעש מרגיע כזה.
אני ושיר התיישבנו על החול.
עמדתי לפתוח את המכתב, אך לפניי שפתחתי אותו שיר עצרה אותי.
"אני יודעת שזה לא הרגע המתאים אבל... לפני שאתה פותח את זה, אני חייבת להגיד לך משהו. אני פשוט לא יכולה להתאפק עוד" אמרתי.
"הכל בסדר. חיכיתי עד עכשיו, אני יכול לחכות עוד. מה קרה ?" שאלתי והיא חייכה.
"אז כך.. זה בקשר אלינו" היא אמרה ואני חייכתי אוטומטית. היא אמרה עכשיו אלינו ? אני והיא ביחד ?
"כל הזמן הזה שהיינו ביחד ... פיתחתי אלייך רגשות. אני חושבת שאני מאוהבת בך דניאל" היא אמרה ואני לא ידעתי מה להגיד.
בזמן האחרון כן הרגשתי שיש לי סיכוי איתה, אבל חשבתי שזה רק משיכה.
בחיים לא חשבתי שהיא תבוא להגיד לי שהיא.. התאהבה בי.
"אתה כבר לא אוהב אותי, נכון ? טוב אני מבינה אותך. אחרי כל מה שקרה עם אור, וכמה סבלת, בטח ניסית להוציא אותי מהראש שלך, והצלחת. בוא פשוט נשכח שאמרתי את זה ותקרא את המכתב ו.." היא באה להמשיך לדבר אך אני קטעתי אותה בנשיקה.
הנשיקה הייתה עדינה, אך סוערת ומלאת תשוקה ורגשות.
כל הזמן הזה שרציתי לנשק אותה, הכל היה בנשיקה הזאת.
כל מה שחלמתי עליו.
ישבנו כך, חצי שעה בערך, מתנשקים ומתחבקים.
אני שחכתי מהכל.
מהמכתב, מכל מה שהטריד אותי. הרגשתי כמו האיש הכי מאושר בעולם.
אחרי חצי שעה, שיר אמרה:
"טוב תקרא את המכתב ונמשיך" ואני גיחכתי.
הרגשתי כל כך שמח.
אני עוד לא יודע מי אני, מאיפה אני בא ומה אני רוצה לעשות בחיים שלי.
אבל עם שיר, אני מרגיש שאני יכול לעשות הכל.
החזקתי את המכתב באומץ רב, כאיל ושום דבר שכתוב שם לא יכול לשבור אותי. כי כששיר לידי, אני הבן אדם הכי חזק בעולם.
"אתה יכול לקרוא את זה בלב אם זה יותר קל לך, רק רציתי להיות איתך שאתה קורא את זה" שיר אמרה והנהנתי. אני באמת מעדיף לקרוא את זה בלב.
החזקתי את הדפים והתחלתי לקרוא:
לדניאל:
אם אתה קורא את זה, רוב הסיכויים שאני כבר לא בחיים. שאני לא הספקתי לספר לך את מה שרציתי כל חיי.
רוב הסיכויים שאתה כבר יודע מי אני, ועכשיו אתה מבין למה אני לא הבן אדם המושלם הזה שחשבת שאני. למה תמיד אמרתי לך שאני לא מה שאתה חושב.
אבל לא כל מה שקראת נכון.
אז אני אספר לך פה את הכל, ואני מבקש שתאמין לי.
אני יודע שזה יהיה לך קצת קשה, אחרי כל מה שקראת עליי, אחרי שגילית כל מה שעשיתי.
אבל אני מבקש שתנסה.
ושתנסה גם לסלוח לי, עם כמה שזה קשה.
טוב אז אני הייתי ילד של משפחת פשע. אבי היה הראש של זה.
אני מאוד אהבתי את אבי. הערצתי אותו, הייתי עושה כל מה שהוא אמר לי.
באותו הזמן, הפשע לא היה נראה לי כל כך רע. זה היה נראה לי כמו משהו שעושים, משהו חיוני לקיום.
שאין בני אדם מושלמים, ושבסוף כל אחד עושה את מה שהוא צריך כדי לשרוד.
YOU ARE READING
כמו אחות קטנה, או קצת יותר מזה
Romans"תסתכלי על השמיים" אמרתי לשיר. "פעם, מישהו אמר לי שלכל אחד יש כוכב משלו" "ואיך אני יודעת מה הכוכב שלי ?" שיר שאלה אותי, משועשעת "הכוכב שהכי נוצץ, הוא הכוכב שלך" אמרתי והיא צחקה, וגם אני. כשהייתי קטן, באמת הייתי מאמין שלכל אחד יש כוכב משלו. קוראי...
