פרק 9
-'הילד מהרחוב'
"אני הבן אדם הכי שמח בעולם" שיר אמרה ונשכבה על המיטה שלי.
חייכתי, מנסה להתעלם מהכאב שלי.
היא מאושרת, הוא עושה אותה מאושרת. זה טוב, זה מה שרציתי שיהיה. אני חייב להפסיק להיות כל כך אנוכי ולחשוב על הרגשות שלי יש אליה בכל הסיפור הזה, ולהיות שמח בשבילה. אבל איך אני שוכח אותה ? זה בלתי אפשרי לשכוח את החיוך שלה, את הצחוק שלה, את השמחה שלה כשהיא כל יום לידי. מי שמכיר את שיר, יודע שמאוד קשה לא להתאהב בה.
"אני שמח בשבילך" אמרתי וזייפתי חיוך. החיוך הכי מזוייף שיכולתי לעשות. אוף, למה לא יכולתי פשוט לעמוד בהבטחה שלי ? למה הייתי חייב להתאהב בה ?
"דניאל, משהו עובר עליך ?" שיר שאלה אותי.
"מה ? מה כבר יכול לעבור עליי ?" היא שמה לב. מה חשבתי, ששיר, לא תשים לב שמשהו שונה אצלי ?
"אני לא יודעת, מאז שסיפרתי לך על אור אתה מתנהג שונה, אתה מרוחק" היא אמרה.
"הראש שלי לא פה, אני עסוק במחנים, אבל אני באמת שמח בשבילך" שיקרתי.
"דניאל אני יודעת מה קורה לך" היא אמרה.
"מה ?" שאלתי. היא יודעת מה הרגשות שלי אליה? טוב, זה דיי הגיוני, בזמן האחרון הייתי מאוד שקוף.
"אני מבינה את המצב שאנחנו נמצאים בו, ואני מבינה שבטח לא קל לך כשאור הוא החבר שלי, שזה מי שמציק לך. אתה בטח מרגיש לא נעים כי אכפת לך ממני, אבל אתה שונא את אור" היא אמרה.
"כן, בטח, זה בגלל זה" אמרתי.
"אני יודעת איך הוא מציק לך וא י יודעת שזה לא בסדר. אבל זה לא מרוע לב, באמת, הוא פשוט חסר ביטחון. הוא חושב שאם הוא יציק למישהו אז זה יגרום לו להיות חזק יותר" היא אמרה, והבטתי בעיינים החומות שלה.
הרגשתי חום, היא מאוהבת באמת. רואים את זה בעחיניים שלה, שומעים את זה כל פעם שהיא אומרת את השם שלו, השם של הבן מזל הזה שהיא אוהבת אותו .
אולי אור באמת לא כסה נורא אחרי הכל, כי שיר היא מדהימה, והיא גם חכמה, היא תשים לב אם מישהו עובד עליה.
"אני אנסה לתת לו עוד הזדמנות" אמרתי וחייכתי.
"ידעתי שאפשר לסמוך עלייך, אתה מדהים דניאל, אתה האח הכי טוב שיכולתי לבקש" היא אמרה וחייכתי. חבל שאני רק אח ולא יותר מזה.
היא יצאה מהחדר שלי בחיוך וסגרה אחריה את הדלת.
אני התפרקתי על הכרית.
ידעתי שמה שאני צריך עכשיו זה להסתכל אל השמיים. זה מה שירגיע אותי.
פתחתי את החלון שנמצא על הגג, ושמיים שחורים נגלו לפניי. כמעט לא נראו כוכבים, מכיוון שכל האור שמיוצר בתל אביב מסתיר אותם. פעם, כשהייתי בצפון, נגלו מולי המון כוכבים- וזה היה הדבר הכי יפה שראיתי בחיי. טוב, אולי הדבר הכי יפה אחרי שיר.
הסתכלתי על השמיים, מנסה למצוא נחמה בכוכבים.
אבל לא היו כמעט כוכבים.
השמיים היו שחורים, ונראו רק כמה כוכבים בודדים.
הירח לא היה מלא, אבל הצלחתי לראות אותו.
YOU ARE READING
כמו אחות קטנה, או קצת יותר מזה
Romance"תסתכלי על השמיים" אמרתי לשיר. "פעם, מישהו אמר לי שלכל אחד יש כוכב משלו" "ואיך אני יודעת מה הכוכב שלי ?" שיר שאלה אותי, משועשעת "הכוכב שהכי נוצץ, הוא הכוכב שלך" אמרתי והיא צחקה, וגם אני. כשהייתי קטן, באמת הייתי מאמין שלכל אחד יש כוכב משלו. קוראי...
