|BAD GIRL|•

Chapter 6

לפני 3 שנים-

יצאתי במהירות מהבית,אני בת 15 ואני אפילו לא יודעת למה אני בכלל עושה את זה.
כשגיליתי את המיקום,אמא לא ממש הקשיבה לי , ואלכס היה בקולג׳,ההרגשה ללכת לשם ולנסות להציל אותו גברה על כל פחד שהם פשוט יצחקו עלי ויהרגו גם אותי.
אתם מבינים? אבא שלי היה מהמר. מהמר סדרתי.
אפילו לא פעם או פעמיים הוא אפילו הימר על הבית שלנו.
רשמתי את המיקום כמו מפה כזאת.
אחרי הבית שלי יש מאה צעדים עד לחנות של הפלאפונים משם שמאלה 50 צעדים,נכנסים ימינה לסמטה חשוכה ומשם 100 צעדים עד לעוד סמטה חשוכה,שם יש דלת בצד שמאל חשוך מאוד שבקושי אפשר לראות.
אני חושבת שהתארגנתי מספיק טוב לא? יש לי שלוס סכיני קצבים ברגלים בשרוולים ואפילו אחד בגב.
יש לי אלה בתיק ומספר גדול של ספריי פלפל בכל מקום בגוף שלי.
הלכתי לפי המפה ושהגעתי לדלת פתחתי אותה במהירות.
התחלתי לרסס את הספריי פלפל עד שלפתע שמעתי צעקה,מחרישת אוזניים.
לפי הקול התקדמתי וגיליתי את אבי שרוע על הרצפה שגבר מעליו.
הוא היה נראה זוועה,דם זלג לו מאף ,בגדיו היו בצבע אפור שלא בגלל צבע החולצה,כנראה מהאבק שיש פה.
ריח של מוות היה באוויר והרגשתי איך קיא עולה לי במעלה הגרון.
האור נדלק. נתפסתי.
״הו מי זאת?״ הגבר שעמד מעליו נעץ את מבטו בעיניי וחייך חיוך אכזרי ביותר.
״אמילי? מה-״ אבא שלי אמר אך הגבר המפחיד קטע אותו ״קוראים לה אמילי?זאת הבת שלך״ הוא קבע.
״טוב שהצטרפת,תקשרו אותה״ הוא ציווה על שאר האנשים בחדר.
בשניות כבר הייתי קשורה לכסא מיושן וריח חלודה עלה ממנו,ידיי קשורות באזיקים כסופים ומרפקי היד שלי כאבו.
״היא יפה,היא כ״כ יפה״ הוא מלמל לעצמו,האיש המפחיד.
״תזהר ממני חתיכת בן זונה״ אבא שלי צעק.
״אוי אוי לא לימדו אותך? שלא מאיימים על מישהו חזק ממך?״ הוא התקרב לאבי יותר וסטר לו אם האקדח שהיה לו ביד ימין.
אבי התעלף וצעקה נפלטה מגרוני.
״בת כמה את ילדה?״ הוא שאל,ואני המשכתי לשבת בשקט,שדמעות זלגו מעיניי.
הוא תפס בסנורו ״שאלתי בת כמה את״ הוא שאל.
״ב.. בת 15״ גמגמתי.
״את קטנה מדי בשבילי,בגלל שאת פשוט התפרצת לפה וזה חוסר חינוך לחלוטין ילדונת,אני יהרוג את אביך מוות מהיר שבכלל לא תרגישי שזה קרה״ הוא צחקק בגועליות.
הוא תפס בראשו של אבי והצמיד את אקדחו לראשו.
״לא,לא בבקשה״ ניסתי להשתחרר ״בבקשה לא ״ צרחתי ובכיתי יחדיו.
״ילדונת,אם את לא סותמת את פיך אני הורג גם אותך״ הוא נהם.
קול ירייה נשמע מכיוונו ופריצת בכי נשמע מכיווני.
הרמתי את מבטי אליו,שפניי שטופות מדמעות,לפתע ראיתי טיפת רחמים בעיניו? או שככה חשבתי אבל לפני שהספקתי לברר שוב נכבה הזיקוק בעיניו.
״תוציאו אותה מפה״
״לא אבא לא-״ מכה חזקה קטעה אותי.
״ימטומטמים לא ביקשתי שתרביצו לה״ הוא צעק אבל כבר ראיתי את נקודות שחורות בעיניי ואיבדתי את הכרתי.
--
זמן עכשיווי-

״אבא״ ישבתי מול הקבר שלו,בישיבה משולבת. שתי ידי היו מונחות על המצבה,ודמעותיי התחילו לזלוג.
״אני כ״כ מצטערת אבא,אני הייתי צריכה למות ולא אתה, הייתי צריכה להגיד שיהרגו אותי. אבל הייתי ילדה בת 15,שלא הבינה בכלל על מה הוא מדבר.
אני לא חושבת שהיית צריך למות,נכון שלפעמים כעסתי עלייך שהיית חוזר עצבני ועצוב שהפסדת כסף.
אני מצטערת כל כך אבא ״
קמתי מהמצבה,וניקיתי את בגדי מהחול,ויצאתי במהירות מבית הקברות.
אף אחד לא יודע שהייתי שם באותו לילה,אפילו לא אמא או אלכס וגם היילי.
נזכרתי בזה רק כמה חודשים אחרי הלוויה של אבי,שלפי המשטרה הוא נקלע למריבת כנופיה באמצע הרחוב.
הדלקתי את הפלאפון וראיתי שלוש שיחות שלא נענו מהיילי.שתיים מאמא,עשרה מאלכס ושיחה אחת מתומאס.
כמובן שגם היו הודעות אבל אין לי כוח לכתוב אותן.
הגעתי הביתה,מוכנה לצרור שאלות שיבואו מההורים שלי אך לא,הבית היה שקט.
מתוקה שלי,לא ענית לנו ונסענו לסבתא אנחנו חוזרים בעוד יןמיים,אוהבים אמא ואלכס.

נכנסתי מתחת למיטה,מתכסה עד לסנטרי ומתפרקת בשקט.

הרגשתי ליטופים נעימים,והמהמתי בהנאה,פקחתי את עיניי באיטיות שלמולי התגלה תומאס.
צעקה חלשה נפלטה מגרוני והדפתי אותו מגופי,הדלקתי את האור מה שלא היה מעשה חכם במיוחד כי אחר כך נתקפתי בסינוור חזק.
״אמילי?בכית?מה קרה?״ תומאס התקדם במהירות אלי ותפס בפני.
״לא קרא כלום כאבי מחזור״ שיקרתי ״על מי את עובדת? מישהו פגע בך? תגידי לי מי-״ קטעתי אותו ״ אף אחד לא פגע בי,אתה יכול לחבק אותי בבקשה?״ החנקתי את גרוני ודמעות בצבצו בעיני,בשניות הוא נשכב לידי אחרי שחלץ את נעליו והוריד את הגינס שלבש,הסתובבתי לצד השני והוא חיבק אותי חזק.
שריריו עטפו אותי כמגן וזאת הייתה ההרגשה הכי טובה שהרגשתי בחיים שלי.

--
אוקי פרק טיפה עצוב,אבל זה מידע מאוד חשוב להמשך הסיפור,מקווה שאהבתם.
נ.ב-
תומאס אני אוהבת אותך😍😍