|BAD GIRL|•

Chapter 20

אוקי לפני שאני מתחילה,מלא בנות שלחו לי הודעה שאני יתחיל לעשות מטרות כי ככה אני יעלה פרקים בתדירות קבועה.
אחרי שחשבתי על זה הרבה זמן, מעכשיו יתחילו מטרות.
לא כלכך גבוהות כי בכל זאת אני אוהבת לכתוב את
הסיפור ואני שונאת לחכות.
אז בסוף הפרק למטה יהיו מטרות אוהבת אותכןןן❤️

----

החדר של בראיין היה הפוך כולו,הסדינים של המיטה היו על הרצפה,והארונות היו שבורים.
בראיין שכב על הרצפה,חסר הכרה ופרצופו היה מלא בחתכים,פנס סגול עיטר את עיניו השמאלית,ושפתיו היו נפוכות.
רצתי במהירות אליו וניסיתי להעיר אותו אך הוא לא התעורר.
״911 שלום,מה מקרה החירום?״  ״דחוף,אני צריכה אמבולנס הוא לא מתעורר״ בכיתי למוקד החירום. ״מה הכתובת גבירתי?״ ״שכונת הל׳ס קיטצ׳ן רחוב 34 ,דירה 16,תבואו דחוף׳ ניתקתי את הפלאפון,והשכבתי את
בראיין על גופי.
מה לעזעזל קרה לו?

חיכיתי קרוב לשעה,אני כבר שעה בבית החולים. תומאס לידי,ואף רופא מזוין לא בא להגיד לי מה קורה.
״בייב את רעבה?״  נענעתי את ראשי ״לא אכלת כל היום אמ׳״ הוא המשיך ללחוץ. ״אני הולך להביא לך משהו לאכול״.
״משפחת לורידם?״ רופא מבוגר יצא מהחדר ״כן אני״ קפצתי והתקדמתי אליו. ״מה את בשבילו?״ ״חברה שלו״ בתוכי קיוותי שתומאס לא יעשה לי על כך בעיות.
״מותר לי למסור מידע רק למשפחה״ הוא הודיע.
״אין לו משפחה,היחידה שנשארה זאת סבתא שלו והיא מבוגרת מדי בשביל לבוא לכאן״ ״אוקי,יש לו שבר בצלעות,חתך עמוק בבטן,וסדק בלסת. זאת כנראה תוצאה של מכות״ הוא אמר. למה שבראיין יריב מכות?
הוא לא ילד קטן,והוא בכלל נגד הדברים האלה.
״מתי אני יוכל לראות אותו?״ שאלתי. ״כבר עכשיו,הוא ער״ הוא חייך אלי חיוך קטן,ונכנסתי לחדר.
״היי איך אתה מרגיש?״ התיישבתי בכסא,ליד המיטה. ״יותר טוב״ הוא חייך אלי. ״יופי כי אני לא״ חיוכי ירד,והעלה פרצוף עצבני במיוחד .
״מה לעזעזל חשבת לעצמך בראיין,לריב מכות? באמת?״
״זה לא כמו שאת חושבת״ הוא ניסה להתגונן. ״בוא תגיד לי מה אני חושבת״ צעקתי עליו,כמו אמא שצועקת על הבן שלה ״אמילי,אם כל האהבה את לא פה בגדר אמא שלי,את בגדר ידידה קרובה שבאה לשאול לשלומי. אני לא חייב לך דין וחשבון,אבל בגלל שאת חמודה שאת עצבנית ואני יודע שאת דואגת לי אז אני יגיד לך איך זה קרה״ הוא אמר. ״הייתי עם כמה חברים מהעבודה,והיה ריב של כנופיות בקצה הרחוב. כולם רצו לשם,ואני באתי אחריהם,הכנופחה העלובה הזאת,קפצה על חברים שלי. לא יכולתי להשאיר אותם לבד,אז נכנסתי לריב. מפה לשם הגעתי הביתה אם דקירה וכמה מכות יבשות,והתעלפתי לא ביג דיל את יודעת,זה לא פעם ראשונה שרבתי מכות״ הוא צחק וסיפר את זה כאילו חווה את זה ביום יום שלו.
״מצחיק״ גיכחתי.
״די נו לא צריך להיות קשה את יודעת,אני בסדר גמור״ הוא צחק והתכווץ מכאבים. ״כן אני רואה איך אתה בסדר גמור״

״היי הכל בסדר אחי?״ תומאס נכנס לחדר ונתן לי נשיקה קטנה על הראש. ״כן אחי,אמילי היסטרית״ הם צחקו ואני הזעפתי את פניי. פעם הבאה אני לא מצילה אותו גם אם הוא גוסס.

בבית החולים אמרו שהוא ישתחרר בעוד יומיים,כדי לראות עם יש שינויים בתפרים או אם השבר לא מתחיל להתאחות.
אני ותומאס חזרנו הביתה ״הוא יהיה בסדר אמ׳ אל תדאגי״ תומאס עצר אותי וחיבק אותי.
״אני יודעת,אני אוהבת אותך תום״ חייכתי אליו והצמדתי את שפתיי כנגד שלו. ״אני אוהב אותך יותר אמ׳״

-----
אוקי המטרה היא 20 הצבעות,ו10 תגובות❤️
אוהבת אותכן ממש❤️