|BAD GIRL|•

Chapter 29

אני יושבת בספה ומחכה שבראיין יתעורר. תומאס נסע לעבודה אחרי ששכנעתי אותו.
התירוץ שלו היה שהוא לא רוצה להשאיר אותי כאן לבד.
בראיין יצטרך לקום באיזשהו שלב ואני יהיה כאן,אני רוצה לשמוע את כל הסיפור.
אני מכינה לעצמי נס קפה חביתה ומדליקה את הטלוויזיה.
אני צופה בכמה תוכניות ואפילו בפרקים של 'שקרניות קטנות ויפות' . סדרה מדהימה,למרות שלא הבנתי כ״כ איך המוות של אליסון מטלטל חיים של ארבעה בנות בצורה שכזו.
באיזשהו שלב אני שומעת תנועות פתאומיות וטיפה רעשים ואני רואה את בראיין מנסה להתיישב.
אני מתרוממת מהספה ועוזרת לו ״היי אתה בסדר?״ אני שואלת והוא מתעלם ממני.
אני נכנסת למטבח ומכינה לו קפה,וגם סנדוויץ אם השאריות של החביתה.
אני מתיישבת לידו ומחכה.

״אני לא רוצה שתספרי את זה,לאף אחד״ הוא מתחיל ואני מהנהנת.
״אוקי זה התחיל לפני שחזרתי לכאן,עברתי לעיירה רחוקה,את יודעת אחרי ההורים שלי היו בלחץ שאני יהיה חייל. לא סתם חייל,חייל מארינס.
אני אוהב את החיים שלי יותר מדי בשביל לסכן אותם,או שבעצם אני יכול להגיד שאהבתי את החיים שלי יותר מדי בשביל לסכן אותם.
הכרתי שם מישהי,אני לא זוכר כ״כ מהערב הזה אבל בסופו של יום הכנסתי אותה להריון.
היא לא אמרה לי שחבר שלה או שבעצם זה היה בעלה או ראש המאפיה.
כשהתחילו להגיע אלי איומים ברחתי לכאן,זה היה המקום מפלט שלי״ הוא מסתכל לכיווני לראות את תגובתי ואני סותמת את פי ומסתכלת עליו,הוא ממשיך.
״ לא עניין אותי הילד או הילדה. ואחרי כמה שבועות שגרתי כאן, הכרתי מישהי.
יצאנו,דיברנו,שכבנו,התאהבנו. אבל לא חשבתי על החסרונות.
היא הייתה אחות של ראש המאפיה. היא סיפרה להם כל חלק מחיי,וכל מידע שאני נתתי לה.
וכל יום הוא היה שולח מישהו אחר כדי להחטיף לי מכות.
חשבתי לברוח מכאן,וזה באמת מה שעשיתי אחרי הבית חולים אני ברחתי למיאמי.
זה לא נמשך כ״כ הרבה זמן כי ברוב טיפשותי אני סיפרתי לה שאני רוצה לטוס לשם.
היא סיפרה את זה,והם הגיעו לשם. רק הפעם לא היה רק מכות,היה גם סכינים ועוד כלי נשק קרים.
הצלחתי לברוח משם,ובאתי לכאן.״ הוא סיים.
״חוץ מזה שאתה אידיוט,אתה יודע שאתה כרגע מסכן אותה ואותי נכון?״ תומאס הופיע משום מקום.
״בייב מה אתה עושה כאן?״ שאלתי. ״לא יכולתי להשאיר אותך לבד,אז חזרתי״ הוא נעץ את מבטו בבראיין והתיישב על ידי.
״אני מצטער,אתם הייתם המקום האחרון שנשאר לי״ הוא אמר.
״למה אתה מוסיף אותנו למקומות שלך,אתה מסכן אותה אתה יודע את זה?״ תומאס צעק.
״אנחנו נטפל בך,עד שתחלים ואז אתה תזדיין מהבית שלנו״ הוא הוסיף.
״אני מבין את זה באמת,תודה״ הוא חייך אלינו חיוך קטן.
אמרתי לו לישון בחדר הריק שהיה לי בבית ואני ותומאס נכנסנו לחדר שלנו.

״אני לא מבין את זה,איזה טיפש הוא היה? להכניס מישהי להריון סתם ככה?״ תומאס שאל.
״אני לא יודעת,בוא נלך לישון. נטפל בזה מחר״ אמרתי.

אני לא יודעת מה קורה עכשיו,אני רק יודעת שאם אני לא אטפל בזה,הם יכולים להגיע גם לכאן.
אני מפחדת.

----

50 צפיות ו30 תגובות.