|BAD GIRL|•

Chapter 30 - END 1

״למה בראיין?״ אני שואלת שעומדות דמעות בעיניי ואני לא מפסיקה לבהות בתומאס ששרוע על הרצפה ופרצופו מלא בדם.
״את תמימה את יודעת אמ׳?״ בראיין מחייך אלי.
״אני לא מבינה, מה עשיתי לך?״ מהתסכול כבר נהיה לי כאב ראש ענקי,ואני מתה לסיים את הסיוט הזה. 
״הכל התחיל לפני שנה,שחזרתי לעיר. הכל כבר היה מתוכנן,רציתי אותך.
אבל לא ידעתי שכבר היה מישהו אחר,תום תום שלנו.
שהייתי אצלך,אתם רבתם וכ״כ שמחתי,אבל אמרת שאת אוהבת אותו.
התקרבתי והתקרבתי לראות את נקודות החולשה שלכם,אם את לא איתי אמ׳ את לא עם אף אחד״ הוא חייך אלי חיוך משוגע.
״אתה מטורף״ אני צועקת,אני מנסה להזיז את הקשרים בידיים,אבל זה חבלים וזה כ״כ שורף.

12 שעות לפני זה -

״היילי תפסיקי , את יפייפה גם כשאת בהריון״ אני אומרת לה בפעם האלף.
״אני שמנה,והאף שלי גדול,תסתכלי על הסנטר שלי הוא נפוח״ היא מייבבת .
אני מורידה אותה בבית ומחייכת לשלום.
ברוך שפטרנו.

״בייב אני בבית״ אני צועקת לחלל הריק ומחכה שתומאס יקפוץ מאיזשהו מקום.
״אמילי״ אני שומעת צעקה , זה תום. אני רצה לכיוון ממנו הקול הזה בא,ורואה את תומאס מוחזק בכסא שפניו נפוחות ממכות יבשות,לידו עומד בראיין עם אקדח.
״בראיין,מה-״ הוא קוטע אותי בנשיפה מעצבנת.
״שלום יפה שלי״ הוא מחייך אלי.
״חיכינו לך״ .

אחרי 12 שעות -

״בראיין בבקשה״ אני לוחשת בלי כוחות. ״בבקשה? את יודעת כמה זמן לקח לי להתחבר אליכם?״ הוא שואל.
אני מעבירה את מבטי אל תומאס וזרם חדש של דמעות נפרצות מעיניי.
״והסיפור הזה? של הראש המאפיה? את יודעת כמה לקח לי להמציא את זה?״ הוא צוחק .
צלצול של טלפון מפריע לצחוקו והוא בכעס מרים את הפלאפון מהשולחן ״מה?״ - ״מה? אני בדרך״ הוא אומר וזורק את הפלאפון על הקיר.
״אל תזוזו״ הוא אומר ואחר כך מתפקע מצחוק.
בן של זונה.

״בייב ״ אני צועקת בשנייה שבראיין יוצא מהדלת.
״אהובה שלי״ תומאס לוחש ״בבקשה,תשאר ער. אני פה אהובי״ אני מנסה להתקדם אם הכסא ללא הצלחה.

אנחנו פה כבר כמעט שלוש שעות,תומאס בקושי מגיב ובראיין עוד לא חזר,אני משתגעת!.

אני מנסה להשתחרר מהכבלים ללא הצלחה,אבל בזויית עיני אני קולטת פלאפון.
זאת אולי ההזדמנות שלי להציל אותנו,אני יעשה הכל כדי להשיג את הפלאפון הזה.

---
זה עוד לא הסוף,יש שלושה חלקים!
קיבלתן את החלק הראשון❤️
50 הצבעות ו20 תגובות ❤️