החבר הכי טוב שלי

3-ריב

מי בעצם אוהב לריב? אף אחד לא אוהב לריב. זה נותן תחושות מגעילות שבעצם אנחנו לא רוצים להרגיש אותם. תחושה של גועל עוברת בנו, או אשמה.

יצאתי עם אבישג מהשיעור , אני מביטה בדור שיושב על הספסל ומעשן בשקט, עיניו מתרוצצות מצד לצד הוא מחפש משהו אך לא מוצא. אני לא מבינה מה הוא לא מוצא, אני אומרת לאבישג להתקדם לשיעור הבא שלה. אני הולכת לקיוסק שבעצם בצד השני של הבית ספר.

אני לא מחכה הרבה בתור, אני לוקחת פחית קולה ומשלמת חמישה שקלים ויוצאת מהקיוסק. אני מרגישה יד תופסת את זרוע ידי. דור.
"מה קרה דור?" אני מביטה בעיניו הוא נראה עצבני, וריד ענקי בולט לו במצח.
"את זה מה שקרה" הוא אומר ואני מסתכלת לתוך עיניו לא מבינה, האחיזה בי מתהדקת יותר ויותר. ואני מבינה שהסצנה הזאת הולכת להפוך לריב.
אני שונאת לריב, אני לא מסוגלת לריב. אבל שצריך אני רבה, כי לא מתאים לי להפגע מכל מי שסובב אותי. גם לי לפעמים יש דברים לומר בעניין אז אני לא שותקת. אני רואה בעיניו שיש לו משהו להגיד אך הוא מתאפק לא להתפרץ עלי.

"חיכיתי לך אחרי השיעור למה לא באת?" הוא תוקף אותי פתאום, אני מרימה את גבותיי .
"מה אסור לי גם לקנות פחית קולה?" שאלתי אותו מרגישה את הדם רותח בגופי, מבינה שהריב הזה הולך להיות כל כך שטותי שזה לא ייאמן. אני מסיטה את מבטי רואה את כל התלמידים בחצר נועצים בנו מבט, מבינה שאנחנו נושא המרכז. שכולם מחכים שיתפתח שם משהו. אך מבינים שזה לא עומד לקרות.
"אסור" הוא אומר מתגרה בי. אני מתנסה להשתלט על עצמי ולהתאפק. "שחרר" אני מביטה בעיניי לעבר הכף יד שאוחזת בזרוע שלי בחוזקה. האחיזה משתחררת לאט לאט. ואני מרגישה הקלה "אתה לא תגיד לי מה לעשות יותר זה ברור דורוש?" מתגרה בו מעט מגישה לו את הפחית קולה שירד לי ממנה כבר החשק.
אני רצה מהאיזור לא מסתכלת לעברו, אני מעסה בו זמנית את הזרוע שלי שמזמן הפכה לצבע אדום. אני יוצאת משער בית הספר, אני לא בן אדם שמבריז בדרך כלל. אבל לא היה לי כוח להשאר לספורט גם ככה אני לא בתלבשות שתואמת לשיעור ספורט.

אני בטוחה שעכשיו כל הבית ספר מדבר על הדרמה שהייתה בחצר בזמן ההפסקה. באמת שלא היה לי כוח לדבר עם אף אחד, נכנסתי לביתי מניחה את התיק בפתח הדלת מבינה שהבית ריק כלל מאנשים.
אני מרגישה רטט בכיס האחורי שלי, מבינה שזה הפלאפון שלי ושולחים הודעות ומתקשרים בלי סוף אני לא מייחסת לזה חשיבות נותנת לזה להמשיך לרטוט. מי שיחפש אותי שימשיך לחפש אותי.

נכנסתי לחדרי, זורקת את הפלאפון על המיטה מחליפה את הבגדים לפיגמה נוחה ונכנסת למיטה ופותחת את הפלאפון לבדוק מי חיפש אותי כל כך הרבה זמן ולא הרפה ממני כמה דקות.

דור:את דפוקה?
דור:למה ברחת בגלל ריב שטותי את לא יודעת להתמודד?לא בורחים שקצת קשה שירן.
דור:את מעצבנת אותי ברמות תחזרי עכשיו לבית ספר או שאני בא אלייך הביתה .
דור:אין בעיה תמשיכי לא לענות ולסנן נראה לאן נגיע, בהצלחה.

אני קוראת כמה פעמים את ההודעות שכתב לי, אני מנסה לנסח משהו. את כל מה שיושב על ליבי אך אני לא מצליחה לכתוב לו שום דבר, אני מקלידה ומוחקת. אני רואה שהוא מחובר, וממשיך להקליד בצאט שלנו ומתנתק. אני פשוט לא מוצאת את המילים הנכונות להגיד לו או לכתוב לו. הכל נראה כל כך קשה ומסובך עכשיו. אני מכבה את הפלאפון שלי וזורקת אותו לפינה אקראית על המיטה .