החבר הכי טוב שלי

12-דנה

    שבוע עבר, שבוע עבר בלי דור. חופשת פסח בפתח, ניקיון פסח להפטר מהחמץ האחרון. קניות לבית לכבוד פסח בישולים טעימים.

לאחר שכנועים רבים מצד אמא שלי, קמתי מהמיטה בשעה 9:00 אני לא מאמינה. אני בחיים לא קמה בשעה הזאת בשבתות או בכלל כל חופש. זה שיא המוקדם 9 בבוקר.

היא העירה אותי בשביל שנלך לעשות קניות כמו בעבר, רק אני ואמא שלי. מרוב ששקעתי בתוך עצמי אני מבינה שהזנחתי את משפחתי. והזנחתי את עצמי זאת אומרת, נתתי לעצמי להזניח את עצמי, זה לא מתאים.

אני חזקה , כמו שאור אחי הגדול אמר. אני צריכה להיות חזקה בשבילי, לא בשביל אף אחד. לא לתת לאף אחד להוריד למטה. כי אחרת אני לעולם לא אצליח לקום מהבוקס החזק.

את האמת? לא התחשק לי לצאת מהמיטה, שבוע עבר ובקושי קמתי מהמיטה שלי, כולם שמו לב להתנהגות שלי בשבוע האחרון, ואני? אני לא התייחסתי לאף אחד נעלתי את עצמי בחדר.

אבל מכמה סיבות קמתי מהמיטה, בשביל לשמח את אמא. בשביל לעשות קצת קניות לכבוד החג הקרב ולשכוח מהחברים ומדור.

אני נכנסת למקלחת , מתקלחת במהירות נותנת לשיער שלי להתייבש בטבעיות. אני לובשת גינס וחולצה קצרה כי כבר הקיץ קרוב ואין מה ללכת עם חולצות ארוכות או ג'קטים .

אחרי קניות מייסרות אני ואמא החלטנו לשבת 'בקפה ג'ו' כי ידעתי שהחברים או דור בחיים לא ישבו שם. אם אתם שואלים אותי למה זה בגלל שהילדה 'המוחרמת' דנה אבירם שנחשבת הילדה החנונית בשכבה ממלצרת שם. אבל לי? לא היה אכפת שהיא ממלצרת שם. מה רע להגיד 'שלום' או לתת לה טיפ הכולל עשרה אחוז? היא דווקא חמודה אם אתם שואלים אותי. אין לי שום דבר נגדה.

לעולם לא הבנתי למה כולם 'שונאים' את דנה אבירם. היא נראת אחלה ילדה, היא לא שונה מאף אחד. היא בדיוק כמונו. לעולם אף אחד לא התקרב אליה. אך לעולם לא הייתה לי סיבה למה אף אחד לא מתקרב אליה ולמה כולם מחרימים אותה.

כולם עושים מה שהחברה מכתיבה, בעצם היא גם הכתיבה להחרים את דנה אמירם כך הם הולכים אחרי העדר.

ולא. לא אכפת לי להתידד איתה, לא יודעת למה לא עשיתי את זה עד היום. אבל כנראה שהיום אני אעשה את זה.

היא נראת חברה טובה, שלא תפגע בי ותהיה אוזן קשבת ותהיה שם תמיד כמו החברות האמיתיות ובטח שלא תשקר ולא תסתיר ממני דברים .

ושאני חושבת על זה על הדרך, אני צריכה לחפש גם עבודה. לא לשקוע בדיכאון שלי אלא לחפש משהו שיעסיק אותי ולא יגרום לי יותר מידי לחשוב על דור, ואולי אני גם אתחבר לדנה דרך העבודה בקפה כאן.

נכנסנו לקפה ודנה עמדה בקופה, היא חייכה חיוך חושף שיניים לבנות וישרות. היא הסיתה את מבטה אלי חיוכה היפה ירד מפנייה במהירות. מבטה היה ריק מתוכן, לא הבנתי מה היא מנסה לשדר.

אולי היא מפחדת ממני? אבל היא לא צריכה לפחד ממני. אני בדיוק כמוה ויש לנו בטח הרבה דברים משותפים חוץ מלימודים.

אני ואימי תפסנו מקום באחד השולחנות הריקות שיש בקפה, דנה הגישה לנו את התפריטים ונעלמה מזווית עיניי. אני מרפרפת עם עיניי בתפריט.

"שירני את רוצה חביתה מקושקשת? כמו שפעם היית טורפת..." שאלה אותי אמא

"אמא התבגרתי מאז אני מעדיפה פנקייק עם נוטלה" אני עונה במהירות מגלגלת עיניים. אמא שלי עדיין חושבת שאני הילדה הקטנה שלה שאוהבת חביתה מקושקשת.

"טוב מודה מאז שהכנסתי הביתה נוטלה הכל השתנה" היא אמרה וצחקה וגררה אותי יחד איתה.

דנה ניגשה אלינו עם פנקס ועט לא מרימה את עינייה מהפנקס ומחכה שנגיד לה את מה שבחרנו מהתפריט הארוך .

"כן שני פנקייקים עם המון נוטלה" אני אומרת בילדותיות גורמת לאימי ודנה לצחוק.

דנה צוחקת? את זה לא ראיתי מעולם. חשבתי שהיא כל היום מסתובבת רק עם הספר מתמטיקה שלה. אבל כשאני חושבת על זה שנית כנראה שטעיתי. אולי דנה אבירם לא כזאת חנונית כמו שכולם חושבים. היא בטוח יכולה להיות מצחיקה בטירוף ולהשתלב בחברה יופי.

בכל זאת, אם מסתכלים עליה לא הייתם רואים חנונית . אני מתכוונת משקפיים עגולות וחצ'קונים מגעילים על הפנים או לבוש מוזר.
הייתם רואים נערה גבוה עם שיער ארוך גולש עיניים חומות בורקות בלי שום משקפיים או חולצת משבצות שלא מחמיאה כלל.

היא בסך הכל ילדה רגילה כמו כולם. ובגלל שהיא קצת מצליחה בלימודים יותר מכולם קוראים לה דנה החנונית ומחרימים אותה.

קיבלנו את הארוחות שלנו, מודה היה לי טעים. כמו כל פעם שאני ואמא באות לקפה. ונהנתי מכל רגע ומהארוחה המדהימה הזאת .

ומודה שהצלחתי לשכוח את כולם כמה שעות טובות, בלי לשקוע למחשבות על עצמי ולתת לעצמי לסבול.

וגם שמתי לב שלאימי יש עוד צדדים. היא מצחיקה בטירוף ויכולה להיות החברה הכי טובה שלי. ולא אכפת לה לרדת על כולם וגם להגיד את האמת בפרצוף . הלוואי ואת התכונה הזאת יכולתי לירוש מאימי.

וכיבדה אותי, ולא דיברה איתי על מה שקרה ולמה הסתגרתי שבוע בחדר. כי בטוח היא מבינה שקשה לי לדבר על זה.

סיימנו לשלם על הארוחה וכמובן ששמנו טיפ. יצאנו מהקפה לעוד סיבוב קטנטן בקניון אולי פספסנו איזה פריט או מוצר שלא קנינו.

אולי אני ואמא לא יוצאות על בסיס יום יומי לקניון כי ההורים שלי עובדים. אבל אמא תמיד יודעת איך לפנק אותי.

אבל כשאני חושבת על זה החיים שלי די טובים, לפחות שדור לא חלק מהם יותר.

אולי זאת הייתה החלטה נבונה ונכונה להוציא את דור מהחיים שלי. pNU|