החבר הכי טוב שלי

16-בית ספר

לאחר שבועיים

החג עבר די בסדר, שרדתי את המצות שהיו כל כך נוראיות אבל השוקולד העלים את הטעם הנוראי. הצלחתי לשכוח מדור ביום ובלילה הוא ידע טוב מאוד לבוא למחשבות שלי. ובחלומות שלי הוא היה יודע לבוא. הוא ועמית מתנשקים לי בפרצוף וצוחקים לי וגורמים לי להרגיש מושפלת

אחרי אותו יום כבר לא ראיתי את דור, ואני שמחה על כך. אני זוכרת שבלילות הייתי קמה מתנשמת כולי וטיפות זיעה היו נוטפות ממני מהלחץ הייתי מרגיעה את עצמי וחוזרת לישון.

בכל השבועיים של החג הייתי עם דנה, גיליתי עליה עוד הרבה דברים והיא ללא ספק חברה מושלמת.

והיום? היום אני הולכת לבית ספר, ובטוח אני הולכת לפגוש את הפרצוף של דור או של עמית או אחד החברים שלי. לא אגיד שאני קופצת מאושר עכשיו שאני הולכת לראות את הפרצוף שלהם. ההפך אני די מבואסת שאני אצטרך לראות אותם עד ה20 ביוני.

אבל בואו נתנחם בזה שזאת השנה האחרונה שלנו, והיו הרבה עליות וירידות ואני לא אצטרך לראות אותם כל כך הרבה כי יהיה גם את ההכנות לטקס סיום ובטוח לא כולנו נהיה שם ביחד. ואם כן כנראה שאלוהים לא כל כך אוהב אותי.

מרוב עייפות נשארתי במיטה עוד כמה דקות ומשכתי את הזמן שלי לא רציתי לקום מהמיטה החמימה עם הפוך הנעים למרות שחם בחוץ אני נלחמת עם אימי לא לקחת לי את הפוך ולהחליף אותו לשמיכה דקה לקיץ.

את האמת ? לא התחשק לי ללכת לבית ספר לראות את דור והחברים הסתומים שלו.אבל אין מה לעשות. אלה החיים והם לא הוגנים.

אבל אני שמחה כל כך שאני הולכת להפגש עם דנה

פתאום הפלאפון שלי צילצל

"בוקר טוב ב7 וחמישים תהי בסיפריה"

שמחתי כל כך שיש לי חברה טובה אמיתית וכנה כמו דנה .לבשתי חולצה ורודה של בית ספר , גינס כחול בהיר ונעלי אולסטאר לבנות גבוהות . עשיתי מערכת במהירות .

יש לי היום 4 שעות אז ב12 אני בבית וזה טוב אני אוהבת את הימים הקצרים . סיימתי את כל הבגרויות וכבר מריחים את סוף שנה אבל עדיין חייב ללכת לבית ספר לשיעורים האחרונים ולהנות מהשנה הזאת כמו שצריך.

וחוץ מזה, האמת שבאמת התגעגעתי קצת לאסתר ולשיעורים המרתקים שלה. אסתר תמיד הייתה המורה האהובה עלי. יש בה קסם מיוחד שגורם לי לרצות וללמוד איתה כל היום, לפעמים אני חושבת שהיא פשוט מורה מהפנטת. אחרי הכל, אני לא הטיפוס שהכי אוהב ללמוד ועל זה אי אפשר להתווכח. אני מאלה שכל דקה משנים תנוחה ולא מסוגלים לשבת 45 דקות על הכיסא בלי לקנח את האף, לשתות מים, לאכול ויותר מהכל: בלי לדבר.

אני פשוט אחת שתמיד אבל תמיד יש לה מה לומר. האמת, שלפעמים זה מחרפן את מי שסביבי, אבל אני חושבת שהם כבר למדו להתרגל לשירן שאני, לזאת שתמיד יש לה מה לומר.

כשאני חושבת על זה לא היה שיעור חינוך אחד השנה שלא דיברתי בו, תמיד היה לי מה להגיד.

ועכשיו כל הזכרונות עולות לי, אחרי השיעורי חינוך דור היה תמיד צוחק עלי ויורד עלי אבל היה אומר שאני חכמה. ואהבתי כל כך שזה היה בא ממנו. הוא היה חושב שאני חכמה.

שירן די! בלי דור .

אבל כשחושבים על זה, לא תמיד הייתי כזאת, אחת שלא אכפת לה מה אחרים חושבים. לא היה אכפת לי מה היו אומרים אחרי השיעור חינוך למרות שלעולם לא שמעתי תגובות רעות עלי או על מה שאני אומרת להפך כולם הקשיבו. וכיבדו.

ontaS|?�