הטירונות המתישה כבר נגמרה, אני כבר משררת במחסומים בירושלים, אני לא מתחרטת שהחלטתי ללכת על משמר הגבול.
מדור לא שמעתי מאותו יום, החלטתי שלא לענות להודעתו. כי לא הרגשתי צורך, הרגשתי פגועה ממנו , שהוא לא בא ולא נפרד כראוי. שהוא ידע להיפרד ממני מהודעה.ולהגיד 'מתגעגע' כמה קל לכתוב בהודעה ולא להגיד פנים מול פנים.
שמעתי מדנה שהם ביחד, הרגשתי צביטה בלב. שהיא מספרת לי כמה הוא מדהים וכמה היא אוהבת אותו, ואני מבפנים אוכלת את עצמי בטח דנה חושבת שאני במקום אחר בחיים שאני כבר לא אוהבת אותו. אבל מבפנים אני עוד מאוהבת בו ועצבנית שהוא הצליח להתקדם כל כך מהר ואני עוד תקועה שם מאחור. עד לפני שלושה חודשים היא עזרה לדור במשימה שלו שהסתיימה ככישלון חורץ. אני מבינה שהוא מאושר עם דנה ואני לא אמנע את זה משניהם.
גם אם אני כל כך רוצה את דור. אני מבינה שהוא לעולם לא יהיה שלי או יחזור להיות שלי. גם אני רוצה או לא.
דור התגייס לגולני. מאז שאני מכירה אותו הוא תמיד נשאר בדעה שלו והחלטה שלו, הוא נלחם על מקומו שם.
"טוב למות בעד ארצנו" כך חיקה את המשפט של יוסף טרומפלדור כל פעם מחדש.
אני יושבת במחסומים ושום דבר לא קורה, אני מרשה לעצמי לנמנם טיפה בידיעה שיש איתי עוד כמה חיילים ששמורים יחד איתי.
אני מסדרת את הנשק על רגליי, ומניחה את ראשי על הקיר הלבן והמלוכלך. אני עוצמת את עיניי ונותנת לגופי לנוח.
"מחבל!" אני שומעת צעקות מכל מיני צדדים, אני קמים לכוננות משאירים תגבורת במחסומים ורצים במהירות לצעקות הנשמעים ברחבי האיזור.
אני נשארת קמה מהקיר ומחליטים שאני מתקדמת לעבר הקריאות המחרישות. אני לא מנקה אפילו את האבק שהצטבר על המדים שלי ורצה במהירות לפארק הממוקם באיזור של המחסומים. אני שומעת אנשים היסטריים. ראשי מסתחרר. אני לא יודעת מאיפה להתחיל ולאן ללכת.
אני מרגישה מישהו נוגע בכתף שלי , אני מסתובבת ומביטה ברון. הוא מחייך אלי חיוך מנחם.
"הכל בסדר שירן תתאפסי על עצמך" הוא נושק ללחי שלי ומבלי לחכות הוא רץ במהירות לעבר האנשים לתחקר אותם.
אני מתקדמת במהירות לאישה היסטרית שכנראה נפצעה. אני מדברת איתה גורמת לה להשאר בהכרה מחכה לתגבורת שאמורה להגיע בכל רגע.
צוות פרמדיקים מגיע לאיזור ומתחיל לפנות את הפצועים, חיילים מיחידות קרביות מתחילים לחפש אחר המחבל שנמלט מהאיזור.
לאחר הבלאגן שנגמר ושיחררו את כולם ופינו את הפצועים אני מתיישבת על ספסל ונותנת לעצמי שניה להרגע מכל הבלאגן שקרה בחצי שעה האחרונה.
אני מרגישה חום גוף , מבינה שמישהו יושב לידי. אך לא הזיז לי.
"שירן" אני פותחת את עיניי באיטיות, מתחילה לעכל את הקול שאמר את שמי. "דור" אני אומרת בהפתעה והוא מחייך את החיוך חושף שיניים שלו. מה שאני ככ אוהבת.
YOU ARE READING
החבר הכי טוב שלי
Roman d'amour"תבין אני ואתה לא יכולים להיות ביחד אתה החבר הכי טוב שלי, בעצם היית" אני אומרת במהירות והדמעות לא מאחרות להגיע והן לא מאושר. אני לא יודעת מה עובר עליי. למה אמרתי את זה. אני הכי רוצה את זה. "למה את לא נותנת לנו הזדמנות שירן? אני יודע שאת רוצה את זה ב...
