החבר הכי טוב שלי

19-התארגנות

מאותו יום שראיתי דור במסעדה ממלצר שם לא הצלחתי להסיר את עיניי ממנו ,התעסקתי בו ובמחשבות עליו ולא בארוחה שהריחה נפלא. אם היה לי את האומץ לגשת אליו , לדבר איתו לחבק אותו הייתי עושה את זה. אבל אני פחדנית. אבל גם הייתי יוצאת מושפלת בו זמנית.כל יום שעובר הגעגועים אליו עוברים. זאת הפעם היחידה שראיתי אותו בלי עמית. ובפעם הזאת הוא הצליח להוציא ממני את כל הרגשות שניסיתי להחביא כל החודש .איך שהוא אמר את השם שלי, זה הרטיט משהו בלב שלי. אבל בואו נעזוב את דור. היום האחרון של הלימודים, אחרי הצגה ענקית שהרמנו המסיבות לא איחרו להגיע. מסיבת בריכה ועכשיו ? עכשיו אנחנו באירגונים אחרונים לנשף. אירוע אחרון למחזור שלנו.לא שרק היום סיום הלימודים זה גם היום הולדת שלי, אני ודנה חגגנו יחדיו אחרי המסיבת בריכה של השכבה ותאמינו היה כל כך כיף. דנה נמצאת אצלי ואנחנו מתארגנות לנשף, כמובן שאמא שלי ולא אסע כמו השאר בלמוזינה יקרה. כי זה נסיעה של עשרים דקות וגם אני ארצה לשתות ולא אנהג אחר כך. אחרי האיפור והתסרוקות שהשקיעו עבורינו כמעט שעתיים מהחיים שלנו אנחנו לובשות את השמלות שקנינו, מרוצות מהמראה שלנו כמובן . כי מתי עוד יצא לנו להיות בנשף סיום?אני נזהרת על על השיער ועל האיפור שאני לובשת את שמלת הנשף שלי, שבעצם מורכבת משני חלקים. לאחר שהצלחתי ללבוש את השמלה אני נועלת את הנעלי העקב השחורות והאהובות עלי, כך גם דנה עושה. דנה נראת יפה כל כך בשמלה. וגם שונה. לא לרעה אלא לטובה. אני לא מבינה איך עוד יש לי כוח לנשף, אבל שאני חושבת על זה אני מתמלאת באנרגיה מחכה כל כך לנשף ולהנות ממנו. בפעם האחרונה להנות עם אותם תלמידים שאני לומדת כמעט6 שנים.אני לא יודעת אם אני כל כך שמחה שזהו זה הכל נגמר, ה12 שנות לימוד שלי נגמרות ברגע זה. שאני מתחילה את החיים האמיתיים עכשיו, שבעצם אני לא אהיה יותר ילדה אני אהיה ילדה אחראית.אני אשרת את המדינה ואולי אחשוב על להתחיל ללמוד מקצוע שיעניין אותי בהמשך. לפעמים אני לא רוצה לגדול , אני רוצה להשאר אותה ילדה קטנה שעושה בלאגן וצרות. אבל עם השנים אני מבינה שזה לא אפשרי. שאני צריכה לעבור עוד דברים ולא רק במסגרת בית ספר. החיים עוד ארוכים, אני אעבור אותם ואמשיך לחיות אותם. לא משנה כמה מכשולים יהיו לי בחיים אני אמשיך. ולא אפול.אני מנערת את ראשי במהירות מגרשת את כל המחשבות שאני לא צריכה לחשוב עליהם. אני צריכה להנות מהערב הזה. אני ודנה מתהלכות במסדרון הקצר של הבית, אבל מרגיש כל כך ארוך ואין לו סוף. אנחנו מגיעות לסלון. שם הורי עומדים מחובקים מרוצים וגאים בו זמנית. הורי מנשקים אותי מנסים לא להרוס שום דבר. וכך גם את דנה. דנה הבת השנייה שלהם. דנה נמצאת אצלי כל הזמן. כך שהיא גם קשורה למשפחתי נורא. אבא שלי מוציא מכיסו קופסא קטנה בצבע אדום ומגיש לי אותה. אני לא מבינה בשביל מה זה אבל אני מודעת לכך שזה תכשיט. אני פותחת את הקופסא ומתגלה טבעת עם יהלום. בטח עלתה הרבה. שאני חושבת על זה."מזל טוב אהובה" אמא שלי אמרה ואני מנסה לא לבכות מהתרגשות. דנה לצידי צופה במחזה מתאפסת על עצמה מנסה לא לבכות. עינייה מנצנצות. "גדלת ילדה שלי את בת 18 היום תהני מהיום האחרון שלך כתלמידה את יוצאת לחיים האמיתיים תנצלי אותם כראוי" אבא שלי אמר ואני חיבקתי אותם כל כך חזק. לא יכולתי לבקש הורים מדהימים כמוהם. מפרגנים על הכל. אחרי האהבה הדדית בין כולנו אימי התארגנה וכך יצאנו להנות מהנשף הקרב.

-----------------------------

אני כל כך מחכה לכתוב את הפרק של מחר!!!! הוא הולך להיות מעניין. אז תחכו למחר כי אני הולכת להפתיע