החבר הכי טוב שלי

20-נשיקה

נכנסנו לאולם הגדול והמפואר.מתפלאת מהיופי של האולם שנראה ערוך וכל כך יפה לכבודינו. אני ודנה משלבות ידיים ומתקדמות לאחד השולחנות.

אנחנו מתיישבות בשולחן הריק ומסתכלות על התלמידים בשכבה שרוקדים ברחבת הריקודים.

פתאום צעקות ורעש ענקי בא מהכניסה לאולם, אני מסיטה את מבטי ובוהה בעמית ודור. הם נראים כל כך יפים ביחד.

כולם מריעים להם. פאטתים. הם מתקדמים ומשלבים את הידיים שלהם , עמית מושכת אותו לאחד השולחנות הכי רועשים באולם. הם מתיישבים ואחרי כמה דקות הם קמים לרחבת הריקודים.

עמית הייתה כל כך יפה, השמלה הלבנה ישבה עליה בול. כאילו השמלה הזאת הייתה מיועדת רק לעמית. ודור? דור היה חתיך אמיתי. הוא היה עם החליפה שהחמיאה לו כל כך.

דנה נותנת לי מכה לכתף אני משפשפת את האזור שהספיק להאדים תוך שניות ולשרוף. "מה?!" אני שואלת וצועקת בו זמנית את דנה לא מבינה בשביל מה היה טוב הכאפה המיותרת זאת.

"את ראית איך את בוהה בדור?" היא עשתה את המבט שאף פעם אני לא הבנתי מה הוא משדר. גילגלתי את עיניי ממשיכה להביט ברחבת הריקודים שממשיכה להתמלא.

"בואי לרקוד" דנה צועקת מנסה להתגבר על המוזיקה הרועשת באולם. היא קמה מושכת בידי ואני ללא חוסר ברירה הולכת אחריה.

היא מתחילה להזיז את גופה מצד לצד ואני יחד איתה. אנחנו רוקדות כמה דקות ואני מחפשת בעיניי את דור. ואני לא מוצאת אותו. אך מוצאת רק את עמית ברחבה רוקדת עם כולם אך אין זכר לדור.

"בואי" דנה לוחשת לאוזן שלי, היא נותנת לי את ידה ואני הולכת אחריה. בסוף האולם היה מעלית. אני לא הבנתי לאן המעלית מגיעה אבל בטוח לחניה למטה או לקומה למעלה. אין עוד אפשריות.

היא לוחצת על קומה 3 ואני מחכה שהמעלית תפתח. דנה דחפה אותי לקיר ואני מביטה בה לא מבינה מה קורה כאן .

היא מתקרבת אליו וחוסמת לי את המעבר. החיסרון אצלי הוא שאני נמוכה מדנה בקצת. אבל עדיין נמוכה.

היא מצמידה את מרפרפת עם שפתיה על שפתיי. ואני לא יודעת למה אני זורמת איתה.אני לדחוף אותה אך ללא הצלחה אני לא מצליחה. היא תופסת בידיי ומכניסה אותי לאחד החדרים, הוא היה חשוך ומפחיד.

אני לא יודעת אם אני כועסת על דנה על זה שהיא נישקה אותי או שהיא הכניסה אותי לחדר וכל החששות שלי התחילו. אולי היא תאנוס אותי כאן? אולי היא תרצח אותי? הרבה מחשבות היו בראשי

האור נדלק בשניות אני מביטה בדור עומד מאחוריו היה בלונים עם הגיל שלי, ומזל טוב כתוב באנגלית עם בלונים. הדמעות התחילו לצוף בעיניי. דנה מחבקת אותי, אני בוכה עדיין מרטיבה את השמלה שלה, אבל לא נראה שאכפת לה. היא מתנתקת ממני ויוצאת מהחדר במהירות משאירה אותי ואת דור ביחד.

"שירן" דור אמר מתקרב אלי משיט אלי את ידיו. אני לא יודעת אם אני בוכה מאושר או מעצב. אני מושיטה את ידי גם תופסת בידיו.
אנחנו עומדים אחד מול השני, השתיקה סוררת בחדר אף אחד לא אומר כלום.
הדמעות עדיין ממשיכות לזלוג מעניי. הבנתי שהדמעות האלה הם בסך הכל מהתרגשות ומאושר. הוא לא שכח את היום הולדת שלי, אני מבינה שאני עדיין חשובה עליו למרות הכל.

הוא השקיע עבורי עכשיו, ואני לא יודעת איך להודות לו. למרות הריב המטופש שלנו ושאנחנו לא מדברים הוא עשה את עבורי.

"שירן את כל כך חשובה לי ואני לא יכול לוותר על הקשר הזה, חודש עבר. חודש של סבל בטח את חושבת ששכחתי ממך כל הזמן הזה שהייתי עם עמית כל דקה פנוייה הייתי חושב עלייך." הוא נושם נשימה עמוקה, ואני מקשיבה לכל מילה שיוצאת לו מהפה.
"את מבינה שירן, אני תמיד רציתי לבוא אבל האגו היה כל כך גדול. תמיד משהו עצר אותי. אני לא רוצה אותך בתור החברה הכי טובה שלי אני רוצה אותך בתור בת זוג. זאת שאני יאהב, תמיד תהיה שם לצידי תחבק אותי שיהיה קשה. תהיה אוזן קשבת שתהיה חצי מהלב שלי. את הצלחת לתפוס חצי מליבי"

אני מביטה בו בפה פעור, אני לא מאמינה. דור אמר שהוא רוצה אותי בתור בת זוג?

עכשיו אני עושה 1 פלוס 1 אני מבינה שדור דיבר עם דנה, וניסה לסדר את זה איתה. לא האמנתי כלל שדנה ודור ידברו הרי הם שונאים אחד את השנייה.

"תבין אני ואתה לא יכולים להיות ביחד אתה החבר הכי טוב שלי, בעצם היית" אני אומרת במהירות והדמעות לא מאחרות להגיע והן לא מאושר. אני לא יודעת מה עובר עליי. למה אמרתי את זה. אני הכי רוצה את זה.

"למה את לא נותנת לנו הזדמנות שירן? אני יודע שאת רוצה את זה בדיוק כמוני. שהרגשות שלנו הדדים" דור אומר מנסה לשכנע אותי ואותו שזה יכול לקרות.

"כיזה בלתי אפשרי דור, אני מצטערת . אל תהרוס את מה שבנינו כל השנים האלה" אנימשפילה את מבטי, אני סתומה. הלב שלי והראש שלי במלחמה עכשיו. אני רוצה את דור רוצהאותו יותר מכל דבר עכשיו. אבל אני מפחדת. מפחדת להפגע. מפחדת מהאהבה בעצם.

אני משחררת את אחיזתי מידיו, אני הולכת לכיוון הדלת בצעדים קטנים, מבינה שדחיתי אתדור כרגע.

"שירן!" דור צעק במהירות גורם לי להיעצר, אני מסתובבת במהירות מביטהבעיניו, אני רואה שדמעות בודדות.

דור תופס בזרועותיי אני מרגישה את שפתיו על שפתיי מנשק אותי בחוזקה ובתשוקה. אניאוהבת את ההרגשה של השפתיים שלו.

הבטן שלי מתהפכת , ואני מבינה. אני מבינה שאני אוהבת אותו.


אני אוהבת את דור.