החבר הכי טוב שלי

6-פחדנות

    לפעמים אתם מרגישים שיש לך אומץ רב לעשות את אותו מעשה ושאתם כמעט עושים את הצעד הזה אתם משתפנים? כן. זה מה שקרה לי. השתפנתי פחדתי. פחדתי מהתגובה שלו.


'אני מסוגלת אני יכולה' אני מעודדת את עצמי לנשק אותו, אנחנו עומדים אחד מול השני ורק הנשימות. עייני נודדות לשפתיו המלאות שרק בא לי לנשוך אותן. אני מחזירה את מבטי לעיניו החומות, ומחבקת אותו במהירות. כמה פחדנית יצאתי הרגע מאחד עד מליון?
הוא מחייך לעברי אחרי שהוא מתנתק מהחיבוק ונעלם מהבית שלי תוך דקות. אני נועלת אחריו ונשענת על הדלת. 'למה כל הזמן זה קורה לי' אני שואלת את עצמי לא מצליחה להבין מה קרה לי. הרגשתי שהרגליים שלי רועדות שהסתכלתי לו על השפתיים לא הרגשתי אותן פתאום.

עד שתפסתי אומץ , עד שהרגשתי שאני מוכנה. שאני מוכנה להיחשף בפניו גם אם זה לא במילים.אני לא יודעת מה עצר אותו באותו רגע. רציתי לנשק אותו כל כך חזק ולא לשחרר אותו, להרגיש את חום גופו להרגיש את שפתיו על שפתיי. זה מרגיש כמו חלום שלעולם לא יתגשם.

לפעמים אני גם חושבת על ההשלכות שיהיו לנשיקה הזאת, אולי הוא לא יאהב את זה ויחליט שלא מתאים לו? הוא יברח. אני אאבד אותו. אני לא מוכנה לכך. אולי בגלל זאת תגובתי הייתה כך.

זה מראה עד כמה אני חסרת ביטחון מולו. אחת שלא מסוגלת להשחיל מילה מבלי לגמגם. מהופנטת ממנו מהיופי שלו מהאופי שלו. הרי זה דור מי בעצם לא תהיה מהופנטת ממנו? אני אפילו לא מסוגלת לכעוס עליו שעה.הוא תמיד ימצא את הדרך ללב שלי.
ואם אני אכעס עליו יותר משעה משהו מוזר יהיה כאן.
טוב, אפשר להסביר את זה שתמיד הייתי חסרת ביטחון ובייישנית. אני מהתלמידים שתמיד המורה אומרת להורים עד כמה אני תלמידה טובה ומאוד שקטה. לא שומעים אותי כמעט .

תמיד לכולם קל לדבר שהם בעצם לא אני, הם לא יודעים מה זה לקום כל בוקר להסתכל במראה לראות שיער חום הארוך והגלי שלי שכבר מתחיל לשעמם אותי. העיניים החומות דבש שלי , שבשמש הן בהירות כמו צבע דבש. לפעמים די נמאס לי להסתכל במראה ולראות דברים שאני לא אוהבת. לפעמים אני רוצה לעשות שינויי. שינויי שבעצם יפתיע את כולם אבל שינויי טוב. אבל אני פחדנית ללא אומץ. ואני מכירה את עצמי טוב מאוד אני יודעת שאחרי יום אני אתחרט על השינוי הזה ואבכה עד כמה שהחיים שלי מגעילים.

אני נכנסת לתוך תוכי ואני מבינה עד כמה אני טיפוס ביישן ומופנם שסגור בתוך עצמו. ילדה חסרת ביטחון שלא אוהבת את עצמה תמיד חלמתי להיות מלכת הכיתה , בעצם זאת שכולם מעריצים אותה ואוהבים אותה. עם מלא לייקים 'באינסטוש' ושכולם מתייחסים אליה כאילו היא אמרה הרגע משפט שהוא בעצם צו אלוהי. אבל החיים לא כאלה, תמיד יש עליות וירידות וקשיים. לא כל מה שרוצים אנחנו יכולים להיות. בעצם כן?
אני לא יכולה להגיד שאני ילדת 'חרם' כי אני לא. יש לי חברים ואני מוקפת בסביבה של אנשים מדהימים שתומכים ואוהבים. ללא ספק זכיתי בהם.

להיות קפטנית של קבוצת המעודדות זה חלום, חלום מגיל קטן אך לעולם לא התגשם. ובכלל להיות הבת זוג של הקפטן כמו בכל הסיפורים האלה, אבל לעולם לא אהיה. לפעמים אני מקנאה בעמית יצחקי כולם אוהבים אותי מעריצים אותה , כולם רודפים אחריה ורוצים להיות רק בקירבתה. השיער החום שלה הארוך והחלק העיניים הירוקות עור שזוף מטר 75 וגוף מחוטב ויפה. ולפעמים אני מסתכלת על עצמי ומבינה שלעולם לא אגיע לרמה כמו לרמה של עמית יצחקי. אבל זה טוב להיות אני . פשוטה ורגילה. לא להיות סביב כל ה'תהילה' כי לפעמים זה מסובך.


ל׋V|