החבר הכי טוב שלי

18-שמלה

כעבור חודש
חודש שאני ודור כבר לא מדברים. היחסים ביני לבין דנה אבירם המשיכו, היא החברה הכי טובה שלי בעצם.. והיחידה.

כבר מאותו יום לא ידעתי על מה דנה ודור דיברנו בינהם. למרות שניסיתי לשכנע אותה לספר לי על מה היא פשוט לא ענתה או אמרה שהיא לא יכולה, אך אני מבינה שלהלחם איתה לא יעזור לי לעולם אני לא אדע על מה שניהם דיברו. אז שיחררתי מהנושא.

דור עדיין הבן זוג של עמית, והם נראים כל כך מאושרים ביחד. אני מקנאה בהם לפעמים. אני מסתכלת עליהם ולא מצליחה להשלים עם זה שהם עדיין בני זוג. אני לפעמים חולמת על דור, שהוא שלי ושאנחנו נשואים והמשפחה שלנו רחבה ואנחנו כל כך מאושרים, אך אני מבינה שזה בסך הכל חלום שלא יתגשם .

כל החברים התגבשו אחד עם השני יותר והם נראים בלתי נפרדים, אני לפעמים מתחרטת שעזבתי אותם. אבל אסור לי להשבר. חודש שרדתי בלעדיהם. ואני צריכה להמשיך בחיים שלי. האהבה שלי כלפיי דור לא הפסיקה לעולם, הם מתגברים כל פעם שאני רואה את דור. אבל אז הם נעלמים שאני רואה את עמית לידו כי אני מבינה שזאת אהבה חד צדדית. שאסור לי בעצם לאהוב אותו יש לו מישהו שהוא אוהב.

האכזבה לא תמיד מאחרת לבוא, שהוא וויתר עלי. אבל אני מבינה שגם אני וויתרתי אבל אותו זה כלל לא עניין. הוא מצא את האהבה שלו.

אני עובדת לצד דנה בקפה ג'ו העבודה שם לא קשה אך גם לא קלה. דנה מצאה לה בן זוג חדש והיא מאושרת איתו . רונן. רונן באמת יפה טוהר נורא, לפעמים הוא מזכיר לי קצת את דור וזה מקשה עלי כך אני לא יכולה לשכוח אותו .

בעוד שבוע אנחנו מסיימים את כיתה י''ב החזרות למופע הסיום מתקדמות, קטע של חיילים כמו כל שנה או קטע של החנונים ושל 'מלכי הכיתה' אף פעם הם לא מגוונים. כל פעם אותם טקסטים שחוזרים על עצמם בכל מחזור שמסיים את הלימודים.

ההצגה שלנו תעלה מול כל תלמידי הבית ספר, ואני מודה שאין לי שום קטע. אולי בגלל עמית יצחקי, בגלל שהיא לא סובלת אותי והיא המפיקה של ההצגה הזאת. אין פלא ליקקה להורים שלה שילקקו למנהל. אני לא מתפלאה.

אבל אני שמחה שאני לא צריכה להשאר אחרי שעות הלימודים ולעשות איזו הצגה מטופשת
הנשף באותו יום של סיום הלימודים, ושם כולנו מתפצלים לחיים שלנו. צבא לימודים וכו' .

דנה שיכנעה אותי רבות ללכת לנשף סיום, ואני בטענה שלי שאין לי מה לחפש שם. אף אחד לא סובל אותי. אבל כמובן שאי אפשר לא להכנע לפרצוף החמוד שלה ואני הולכת עם דנה אבירם לנשף.

ועכשיו אני ודנה מסתובבות בין חנות לחנות בשביל למצוא את השמלה המושלמת. זה מתיש כל כך למדוד כל כך הרבה שמלות ולחפש בכל חנות בקניון שמלה אחת שתשב עלי יפה ושלכולם יצאו העיניים מהמקום .

התיישבתי על אחד הכיסאות שהיו באמצע הקניון לא מוכנה לקום כי הרגליים שלי התחילו לכאוב לי ונתחשב בזה שאני בכפכפים.

"חנות אחרונה ואני מפצה אותך!" דנה התחננה תופסת בידי מנסה להקים אותי בכל הכוח אך לא מצליח לה. אני נאנחת מבינה שאין לי ברירה אני חייבת לקום כי אחרת היא לא תשחרר.

אני קמה מהכיסא שהרגיש כל כך נוח בשניות היחידות שישבתי עליו. אנחנו מתקדמות לחנות שדנה רצתה כל כך הרבה זמן להכנס אליה.

אנחנו מסתכלות על שמלות נשף ואחת קרצה לי, היא הייתה טופ וחצאית נפוחה כמו בשנות החמישים בגזרה גבוה.

שלפתי אותה ומדדתי אותה, כך גם דנה עשתה. יצאתי מהתא מקווה שזאת השמלה שתעיף את נשמתי. ואכן צדקתי.

כל כך אהבתי את השמלה שיושבת עלי דנה יצאה מהתא עם שמלה צהובה עם שסע שהחמיאה לגופה. הרעפנו מחמאות אחת לשנייה ולקחנו את השמלות מבלי לחשוב פעמיים.

שילמנו את על השמלות ולא אשקר השמלות כל כך יקרות אבל הן שוות את זה. כי זה ערב של פעם בחיים.

אנחנו הולכות לשבת במסעדה אולי היא תגרום לבטן שלי לשתוק אחרי כמה שעות שלא הכנסתי לפי שום דבר.

אנחנו תופסות מקומות במסעדה, ומתיישבות מחכות לתפריטים שלנו.

לא, הוא רודף אחרי. אני משפילה את מבטי מקווה שלא ישים לב אלי אבל דנה מסגירה אותי. כי מי מסתובב עם דנה חוץ ממני? היא לא מבינה ומסתכלת מצד לצד.

"שירן" דור אמר. התגעגעתי לקול שלו. התגעגעתי לזה שהוא קרוב אלי. דנה הייתה עם מבט מבולבל. רציתי לקום ולחבק אותו כל כך חזק ולא לשחרר אותו. אבל אני צריכה להשאר חזקה ולהיות אדישה אליו.
"דור"