אחרי שאני ואמא חזרנו מהקניון ישר רצתי לחדר שלי, כדי למדוד את כל הבגדים שקניתי לחג. כל כך התרגשתי. אבל כשפתחתי את הדלת ראיתי שם את מי שהכי לא רציתי לראות את דור.
את מי שניסיתי לשכוח כל היום שוכב לי על המיטה ומסתכל לי לתוך העיניים. והחיוך שלו פרוס על פניו כאילו קיבל את הבשורה המשמחת שגרמה לו להיות מאושר.
״יזבל, איך נכנסת לפה?״ שאלתי אותו בעצבנות.לא מבינה איך הוא נכנס לחדר שלי או בכלל לבית אף אחד לא נמצא בבית.
״אה, כבר שכחת שנתת לי מפתח ספייר למקרה שתשכחי פעם?״ הוא ענה לי בזלזול.
שכחתי. איך יכולתי לשכוח שנתתי לדור מפתח לבית שלי ולחדר שלי. אני סתומה.
״שכחתי אותך, לא את המפתח!״ אמרתי כשהפנים שלי האדימו מרוב כעס. אמרתי את המשפט הזה בכוונה בשביל לעצבן אותו.
כל כך התעצבנתי כשראיתי אותו בתוך החדר שלי, שוכב לי על המיטה שמכוסה במצעים שאני הכי אוהבת.
ככה נכנס בלי רשות, לא עושה חשבון לאף אחד. הוא רק מראה לי עד כמה אני לא אוהבת אותו, את הדור שהוא הפך להיות. לעולם הוא לא היה עושה דבר כזה. הוא היה מודיע. אבל בעצם אנחנו לא בקשר למה שהוא יודיע? אבל זה לא מצדיק הוא פרץ לבית שלי!
"תגידי תודה בכלל שבאתי לראות מה איתך" דור צעק עלי והתחיל לצחוק בציניות . וזה בכלל עיצבן אותי יותר . הוא עושה לי טובות? לא ביקשתי שהוא יבוא לראות מה איתי. אני מסתדרת יופי
"לא ביקשתי בכלל שתבוא דור אתה באת לבד טוב לי בלעדייך ככה אני לא נפגעת ואני יותר מאושרת" אמרתי בכנות לדור. מה קרה עמית לא כאן אז הוא בא לחפש מישהי אחרת להשתעשע איתה? לא אני לא הכתובת.
"את מאושרת שירן? " הוא שאל ובקול שלו שמעו שהוא קצת כאוב .
"כן , עכשיו תלך מכאן אל תהרוס את היום היחידי שיש לי שקט מכולם" צעקתי עליו .
הוא הסתכל עלי במבט מאוכזב .
לפעמים אני קצת כועסת על עצמי שלא נתתי לו להסביר את עצמו , אבל עדיין קשה לי הוא איכזב אותי ופגע בי .אבל הי. אני שירן אחרת אני לא אתן לעצמי ליפול לפח שלו.
"אני מצטער" הוא לחש
"הכל טוב דור תתקדם אני בטוחה שאתה מאושר שם עמית וזהו כל אחד ילך בדרך שלו וכולם שמחים" אמרתי .
והרגשתי צביטה קשה בלב , אני אוהבת אותו אבל גם שונאת אותו .
וקשה לי בעולם לדעת שיש לו מישהו אחרת שזאת לא אני , וכואב לי הכי בעולם לדעת שהוא אוהב את עמית ולא אותי .
אבל בעצם אני החברה הכי טובה שלו *לשעבר* למה שהוא יאהב אותי בעצם מעבר ?
״טוב, אם את אומרת, אני לא אהרוס לך ופשוט אלך...״ הוא אמר כשעל פניו מבט עצוב שלא ראיתי לעולם. נדיר לראות את דור בן דוד, מלך השכבה במצב כזה נבוך, אבל הי הפעם לא הייתה הרכלנית של השכבה שם כדי לצלם אותו, חבל...
כן כן לך תודה לאל. הלב שלי צועק. ואני רק רוצה לחייך חיוך ענקי אבל אני לא רוצה להראות לו שאני שמחה אלא להראות לו שאני רצינית לגבי כל מה שאמרתי ושאני עצבנית.
"אפשר את המפתחות לבית שלי בבקשה? אני לא חושבת שאתה תזדקק להן יותר" הרמתי קצת את קולי.
"את מעצבנת כל כך אני בא נלחם כל הקשר המפגר הזה שלא שווה את זה ואת נותנת לי זין לפנים כמו ילדה מפגרת ואת בכלל לא אכפת לך מהקשר הזה ואני מטומטם שמתי לב לזה עכשיו " הוא צעק עלי בקולי קולות
הרגשתי את הדמעות חונקות את גרוני .אבל אני לא אשבר. לא עכשיו. לא מולו. לא מגיע לי היחס שלו, הנה זאת אחת מהסיבות תוך אלף למה וויתרתי.
לא הצלחתי להוציא מילה מהפה רק רציתי שהוא יעוף מכאן . אני נחלשת, כל הכוח שצברתי נעלם בין רגע.
מה הוא באמת חושב שלא אכפת לי מהקשר הזה? אכפת לי מהקשר הזה הכי שבעולם .אבל הוא גרם לי להתרחק ללכת מליון צעדים אחורה.
הקשר הזה הכי חשוב לי בעולם , ואני נפגעתי הכי שבעולם מדור.
לא ביקשתי שהוא ילחם על הקשר הזה , אני וויתרתי .כי אני לא מוכנה להפגע עוד , אני בן אדם עם רגשות כמו כל אחד .
הוא הסתכל עלי במבט מרחם , זרק את המפתחות שלי והן נכנסו מתחת למיטה הוא העביר מבט אחרון ויצא מהחדר והוא נעלם מהאופק.
ואני כל כך שמחתי שהוא נעלם, שהוא כבר לא כאן כדי להרוס לי את מצב הרוח הטוב שלי..
או שהוא כבר הרס את המצב רוח שלי?
9
YOU ARE READING
החבר הכי טוב שלי
Romance"תבין אני ואתה לא יכולים להיות ביחד אתה החבר הכי טוב שלי, בעצם היית" אני אומרת במהירות והדמעות לא מאחרות להגיע והן לא מאושר. אני לא יודעת מה עובר עליי. למה אמרתי את זה. אני הכי רוצה את זה. "למה את לא נותנת לנו הזדמנות שירן? אני יודע שאת רוצה את זה ב...
