"הרבה זמן הייתי אומר" הוא מביט ישר לתוך עיניי, אני לא מראה שאני מתרגשת לראות אותו אחרי הרבה זמן. הוא בוחן אותי, מנסה להבין מה אני משדרת. אך אני לא אתן לו.
"הרבה זמן דור אבל איזה כיף לפגוש שוב אנשים מהעבר" אני מדגישה את מילותיי האחרונות.
"הייתי רוצה להשלים איתך פערים, אני יודע שאני מטומטם. שגרמתי לך להרבה סבל, שלא הייתי שם לצידך שהרסתי לך את היום הולדת שלא באתי לגיוס שלך אני שמעתי הכל מדנה" אני צוחקת מעט מדבריו.
"לא ציפיתי למשהו אחר, לך תאכיל מישהו אחר עם הבולשיט שלך דור אך לא אותי" אני קמה ממקומי מסדרת את הנשק מעט ומתקדמת לעבר רון שהיה בזירה שבו המחבל דקר.
"אתם משוחררים" המפקד שלנו אומר, אני ורון מתקדמים לעבר הבסיס שממוקם כמה דקות מהמחסומים.
"שירן!" אני מסתובבת לאחור כך גם רון שעל פניו מבט שלא ברור. אני ישר תופסת את כף ידו של רון, ולא משחררת אותה. "מה דור?" אני שואלת אותו לוקח לו זמן להגיב הוא מתנשף במהירות, אני צוחקת על הגורל המר שלי. מה היה רע לי מה אני צריכה צרות על הראש שלי. אלוהים צוחק עלי.
"גבר אתה יכול להשאיר אותנו לבד?" הוא פונה לרון "לא" אני ממהרת לומר. אני לא מתכוונת ליפול בקסמיו של דור בן דוד.
"מה הקטע שלך שירן? בואי תגידי אחד ולתמיד מה את רוצה לומר במקום לשמור טינה כלפיי" רון עדיין עם מבט שלא ברור לו. אך מבינה שאני אהיה חייבת לו הסברים.
"מה הקטע שלי ? בוא אני אגיד לך מה הקטע שלי דור בן דוד. אני שונאת שאתה מכיר אותי יותר ממה שאני מכירה את עצמי, אני שונאת את עצמי בכלל שנתתי למישהו כמוך להכנס ללב שלי. ואגיד לך עוד משהו פגעת בי כל כך חזק שעד שהדבקתי את כל החלקים אתה בא לי באמצע שום מקום ומדבר איתי כאילו לא קרה כלום"
"אבל קרו הרבה דברים אבל החלטת שזה גדול עלייך ועזבת את כל העסק לרגע ראית שוויתרו עלייך אתה החלטת שזהו, אין לאן להמשיך. תמיד יש לאן להמשיך דור אך החלטת לשים לזה סוף. אין לך מה לנסות להסביר את עצמך דור. מיותר לחלוטין. מאחלת לך רק טוב בחיים האלה" אני חותמת את סוף השיחה, לא נותנת לו להגיד מילה.
"תמיד זה היה האופי שלך שירן בורחת שקצת קשה" הוא צועק. אנשים שעוברים ברחוב מביטים בנו במבטים מסוקרנים. אני מסתובבת פוגשת במבטו המופתע של רון, ובמבטו העצבני של דור.
"האופי שלי?" אני צוחקת מעט. "האופי שלי לעולם לא היה לברוח, התבלבלת כאן מעט דור. אך אני לא מבינה למה אתה מתעקש לדבר איתי על זה תפסיק מה רע לך בחיים האלה מה רע לי בחיים האלה דור עד עכשיו לא טרחת לחפש אותי אז אל תטרח להסביר לי גם עכשיו" אני צועקת בקוליי קולות.
"במקום להיות גבר ואמיץ היית בא ועומד מולי ולא שולח את דנה כל פעם לשאול מה איתי לפעמים זה הרגיש לי שאתה כל כך פחדן שאתה לא יכול לעמוד מולי. אבל לרגע אתה מצדיק את הכל. אתה מצדיק את זה שאתה פחדן ואפס מאופס דור. אתה מחוק אצלי כבר מזמן" אני אומרת מעט ברוגע ובורחת מהאיזור.
אני מגיעה לבסיס, הבסיס מלא מתמיד. כולם הוקפצו בגלל המקרה. אני תופסת בנשק שלי ורצה במהירות מהאיזור המפוצץ מנסה שלא להתקע באף אחד. אני נכנסת לחדרי וטורקת את הדלת. החדר ריק שזה עוד יותר מעולה בשבילי.
אני נזרקת למיטה שלי ונותנת לדמעות שלי לזלוג. כל הכאב שלי הוצאתי. אני מביטה ברון שנכנס בשקט לחדר שלי, אני רואה אוו במעט טשטוש בגלל הדמעות. הוא מחבק אותי בחוזקה ולא משחרר לרגע.
"אני כאן לצידך תמיד שירן בהכל" הוא לוחש לאוזניי ונושק לראשי . אני נרגעת תחת מגעו.
מבינה שאני לא לבד בכל הסיפור, שיש מישהו איתי. שרון איתי.
________________________________________________
אני לא מבינה גדולה בעינייני צבא כל כך, לאחר תקופה ארוכה שלא כתבתי החלטתי שאני חוזרת לסיפור הזה, עם הרבה רעיונות חדשות ודברים חדשים, אולי הכתיבה קצת חלודה אך אני מקווה לשפר אותה, רק חזרתי ועל הפרק יש הרבה דברים חדשים. אז תהנו מהפרק!
YOU ARE READING
החבר הכי טוב שלי
Romance"תבין אני ואתה לא יכולים להיות ביחד אתה החבר הכי טוב שלי, בעצם היית" אני אומרת במהירות והדמעות לא מאחרות להגיע והן לא מאושר. אני לא יודעת מה עובר עליי. למה אמרתי את זה. אני הכי רוצה את זה. "למה את לא נותנת לנו הזדמנות שירן? אני יודע שאת רוצה את זה ב...
