החבר הכי טוב שלי

4-אמת

אתם יודעים. לפעמים עדיף להגיד את האמת לפני שיהיה מאוחר, ואני לא מתכוונת על אמת על שקר. אני מתכוונת על אמת על הרגשות שאנחנו מרגישים. את מה שיושב על ליבינו . להיות בן אדם כנה וישיר זה תכונות חשובות בבן אדם.

הלב שלי פועם חזק, אני כמה דקות מסתכלת על ההודעה הארוכה שאני מתכוונת לשלוח לדור , ולא בטוחה בעצמי. אני כתבתי את כל מה שיושב על ליבי. את כל מה שאני חושבת ומרגישה. אך אני לא בטוחה.

"אתה יכול להתעצבן.. ההתנהגות שלך מתחילה לעצבן אותי אני שונאת שאתה מתגרה בי.." אני ממלמלת את ההתחלה של ההודעה.
"אתה מתנהג ברכושניות אלי אתה לא נותן לאף אחד להתקרב אלי. זה מרגיש שאתה רוצה אותי רק לעצמך ושאתה לא מוכן להתחלק בחטיף שקנית. אני לא רוצה להגיד שאני מרגישה חנוקה איתך אבל אני באמת מרגישה ככה..." אני קוראת את השורות הבאות ומבינה כמה אני באמת חנוקה בקשר עם דור.
"אז הלכתי בסך הכל לקנות פחית קולה בהפסקה ולא באתי לשבת איתך ולרכל איתך על עוד קצת ילדים שלא הספקנו מהפסקה קודמת. אנחנו חברים טובים דור, אנחנו נפגשים כל הזמן וכל יום. אבל אתה? אתה החלטת לעשות דרמה מול כל הבית ספר ניסית להראות שאתה שולט כאן. דור תפסיק לחשוב שאני הבת זוג שלך אני בסך הכל חברה טובה, אני מבקשת שתשחרר טיפה ונעשה הפסקה"


אני מקריאה במהירות את כל המגילה ומבינה שאני לא מתחרטת על כל מילה שלי, אני לוחצת על 'שלח' כל מילה יצאה מהלב שלי, מבחינתי עשיתי את שלי אני שפכתי בפניו את הלב שלי. רשמתי כל מה שישב לי על הלב, את הרגשות שלי. אני לא רוצה להרגיש אשמה שאני זאת שביקשתי הפסקה, ובעצם אני זאת שהרסתי את הקשר הזה שכל כך חשוב לשנינו.

לפעמים אני מרגישה חנק בגרון ואני מרגישה שיש מישהו ששולט עלי, אני מרגישה שהוא שם לי גבולות, שבעצם הוא לא מסוגל לשחרר אותי. הוא תמיד חייב להיות שם. שלא תטעו אני אוהבת שהוא תמיד שם, אבל לא בקטע רכושני.
אני כמו אח מגונן, שלא נותן לאנשים להתקרב אלי. ששומר על הלב שלי ולא נותן את הקוד לכספת. אני בן אדם קשה לפיצוח. אני לא נותנת לאנשים בקלות להכנס לי ללב עד שאני לא באמת סומכת עליו. אבל לפעמים ליפול ולטעות זה טוב. כי לא חוזרים על אותו הדבר פעמיים, צריך ללמוד להכיר עולם. ואיתו? איתו אי אפשר להתקדם. אנחנו תקועים באותו מקום לא זזים לשום מקום ואחרים כבר במקומות אחרים.

הפלאפון שלי מצלצל והמנגינה האהובה שלי ממלאת את החלל בחדר, אני רואה על ההצג שדור מתקשר. אני מחליקה עם ידי על הלחצן הירוק שמה במהירות על רמקול.

"שירן? את בסדר" הוא שואל וזה נשמע שבקולו יש טיפת דאגה. אבל אני לא אוכלת את זה.
"הכל טוב דור צריך משהו?" אני שואלת מזרזת את השיחה, אין לי כוח עכשיו להתמודד איתו. אני לא מסוגלת שזה יגרר לעוד ריב.
"אני צריך לדבר איתך פנים מול פנים ולא בשיחה אני בדרך אלייך ביי" הוא אומר מנתק לא נותן לי לענות לו. אני נאנחת במהירות מבינה שאין לי עם מי לדבר שהוא ראש בקיר. אני מעיפה ממני את השמיכה במהירות. ואני שומעת דפיקות חזקות בדלת, מבינה שדור כבר כאן. אני הולכת בהליכה מהירה את המסדרון הקצר בבית וניגשת לדלת הבית ופותחת את הדלת.

"שירן?" הוא שואל מסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח.

V|P