החבר הכי טוב שלי

21-לא מגיע לו הזדמנות שנייה

    אנחנו מתנתקים מהנשיקה שכל כך הרגישה טוב. רציתי ממנה עוד קצת ולא משנה מה. אבל הבנתי. הבנתי שדור רוצה אותי מעבר. אבל מה עם עמית? הם נראו כל כך יפה ביחד. או שבעצם היה בשביל לגרום לי לקנא?

אני מרגישה שאני בחלום, שהחלום שלי יותר מידי מופרך ומוזר. למה שדור ינשק אותי או ירצה אותי מעבר משהו פה בהתחלה לא מסתדר לי, אני אשקר אם האמנתי לכל מילה שיצאה לו מהפה.

אני לא יודעת למה אני לא נותנת לו הזדמנות, ואני גם לא יודעת למה הוא נישק אותי. בטח הוא חשב שזה מה שישנה את הדעה שלי, אני עדיין לא בטוחה בעצמי.

לא אשקר אם אני אגיד שאני לא מפחדת. כי אני מתה מפחד. בעצם בחיים לא נכנסתי לקשר, לעולם לא אהבתי אף אחד חוץ מדור. כאילו הוא היה נותן למישהו להתקרב אלי. אבל זה לא לעכשיו .

לפעמים הייתי רוצה לנסות אהבות אחרות, כאילו לא אישה ואישה שלא תתבלבלו, אני מתכוונת לגברים אחרים. אבל מה יש לי להפסיד? אולי זה לא נורא כזה גרוע אהבה עם החבר הכי טוב שלי. אבל הפחד הכי גדול שלי שהוא יפגע בי. שהוא ינצל את זה שהוא מכיר את כל החולשות שלי נגדי, בעצם הוא לא יעשה את זה אני חשובה לו.

בנשיקה הרגשתי כל כך הרבה רגשות, הבטן שלי כאבה הפרפרים עפו להם מסביב לחדר. כאילו החיים הם דבש ותותים.

די שירן! תפסיקי לחשוב יותר מידי הוא מחכה לתשובה.


"לא יודעת דור..." מה את עושה סתומה . הלב צועק עלי. אני משפילה את מבטי.למה אני חושבת יותר מידי?

מגיע לכל אחד הזדמנות שנייה. בעצם זאת ההזדמנות המאה , אבל לא נורא נבליג.

"מה את לא יודעת שירן?" דור שואל ומתיישב על המיטה הענקית בחדר. ואני מתיישבת לידו. "אני רוצה לנסות את זה" מתנתקת רגע מהראש והלב שצועקים כל כך הרבה דברים. הולכת לפי מה שאני רוצה.

דור מושך אותי אליו ובשנייה אחת תפס שפתיי בשפתיו. התנשמנו כמו חולי נפש ואחרי 2 דקות הוא תפס את שפתי התחתונה ומצץ אותה , גורם לכל הגוף שלי לרעוד ולהאנח.

"את לא מבינה כמה זמן רציתי לנשק אותך" דור הודה בפניי וממשיך לנשק אותי נשיקות קטנות בצוואר. פעם ראשונה שאני מרגישה כל כך נאהבת. בעצם הוא הראשון. אז כך שאני לא יודעת איך עם אחרים.

הוא מרגש אותי, זה נראה שהוא באמת אוהב אותי. ושבאמת הוא רוצה אותי.אולי יש לי פחות ידע כי בכל זאת הנשיקה הראשונה שלי. מי היה מאמין. דור האליל הבנות הוא הנשיקה הראשונה שלי. ואולי האחרונה? אף אחד אינו יודע.

אנחנו מתנתקים מהנשיקה , נראים כל כך מרוצים. "בואי" דור מושך אותי בידי משאיר אחריו את החדר המבולגן עם הבלונים אנחנו יוצאים לעבר המעלית מחכים שהמעלית תגיע. כי היא תפוסה

מהמעלית יוצאים עמית עם אוראל הסטוציונר הכי גדול בשכבה וגם בעצם החבר הכי טוב של דור. דור הלסת שלו פגשה את הריצפה הוא היה המום כמוני, זאת אומרת הוא בגד בה גם איתי. רגע. הוא עדיין עם עמית ואני עם דור. אני מנתקת את ידי ממנו, נכנסת למעלית ויורדת לקומה התחתונה לאולם, מביטה בכולם שיושבים ואוכלים את הארוחה שלהם.

לא אכפת לי שעזבתי את דור ולא יודעת איך הוא הגיב אחרי שהלכתי, הוא אפילו לא טרח להפרד מעמית. בעצם זה היה גרוע להסכים לו. לא חשבתי היטב שהוא עדיין עם עמית לפני שעה הוא נכנס איתה והם שילבו את הידיים שלהם ושידרו לכולם שהם הכי מושלמים שיש.

אני מתהלכת לעבר השולחן שאני ודנה התיישבנו מהתחלה שם, אני רואה את דנה יושבת ומדברת עם אוהד אביגיל לירון ובר. כל החברים הקודמים שלי, צוחקים עם דנה. אני לא יודעת מה השתנה אבל חבל שזה כל כך מאוחר.

השנה כבר נגמרה והם נזכרו שדנה קיימת. אני מתיישבת ליד דנה ואף אחד לא מבחין בי. אפילו לא דנה. אני קמה מהכיסא ורצה לשירותים.

אני נועלת אחרי את הדלת הכניסה לשירותים, השירותים היו ריקים.

אני מסתכלת על ההשתקפות שלי במראה ומנסה להבין. מה אין בי שיש בעמית. למה הוא לא רץ אחרי ? למה הוא עדיין נתקע על הפרצוף המכוער של עמית ולא בא איתי? הוא בכלל אוהב אותי?

הדמעות זלגו להן לאט לאט, ואני? כבר לא היה אכפת לי מהאיפור. אני סתומה.


טעיתי שחשבתי שמגיע לו עוד הזדמנות. לא מגיע לו .