נקודת מבט דניאל:
אני נמצאת במסעדה של דודה שלי.
הבוקר שמעתי על סבתא שלי מאמא שלי,שהיא במצב לא טוב ונמצאת בבית חולים.קיא עולה בגרוני.ובלי להבין איך ולמה אני מקיאה על הרצפה,אני ממהרת לרוץ לשירותים כי הקיא עולה בכמויות.
מפלס החרדה עולה,הידיים שלי קרות והגוף שלי בצמרמורת.
סבתא שלי בת 81.הסבתא הכי מצחיקה בעולם.אבא שלי מזכיר הרבה אותה בהתנהגות.שתיהם שטותינקים ולוקחים את החיים בקלות.
ידעתי שהיא לא מרגישה טוב כבר תקופה,יום אחד היא אמרה״אני הגעתי למצב שנינים שלי לוקחים אותי למרפאה,אין מאושרת ממני שראיתי את השושלת שלי,אני יכולה למות בשירים״.
היא באמת פשוט מופלאה.וכואב לי שאני לא שם איתה מחזיקה את היד שלה ואומרת לה שהיא עוד צריכה לחיות כדי שנוכל לאכול מהיידים שלה ולנשק את הידיים שלה.זה קרה היום.והחלטתי שאני אחזור לארץ לבקר אותה.אני לא אוכל לחיות עם עצמי אם יקרה לה משהו.
הטיסה תהיה רק מחר.
עבר שבוע מאז שאני כאן,רציתי לפתוח דף חדש עם עצמי ועם העולם.להרגיש טוב עם עצמי.לעבור תהליך עם עצמי,לשנות את עצמי.
הגעתי לכאן כי ברחתי מאיפה שהיה לי רע,מאיפה שהרגשתי אבודה,מאיפה שהרגשתי לא אני,איפה שהרגשתי שאני גומרת את עצמי,מתעלמת מרגשות עזים שצמחו בי,ממקום שהרגשתי שאפילו אני את עצמי לא אוהבת.
וסבתא שלי,היא הזן של האהבה.
האישה הכי מצחיקה ואהובה בעולם.
זאת שגיבשה את כולם ביחד ותמיד אמרה,מה אכפת לי מה קורה?הכי חשוב שתהיו בריאים.
אז אני לא מסתכלת על כלום,וחוזרת לארץ.
אני שומעת דפיקות בדלת של התא שאני נמצאת בו,אני פותחת את הדלת ודודה שלי מסתכלת עלי בדאגה אחרי שעינייה בכו שעות״את בסדר?ראיתי את הקיא שלך על הרצפה אחד העובדים אמר שרצת לשירותים..״
״כן הרגשתי ברע,הכל עלה לי,״אני עונה ומרימה את עצמי מהרצפה,שוטפת את הפה והפנים ומביטה בה במבט כאוב.
הפנים שלה משתנות,כיאלו היא רוצה להגיד לי משהו ,בולעת את רוקה מביטה לרצפה ואז עלי.
״כדי שתצאי למסעדה.״ היא אומרת בנוקשות ומעבירה את ידה בגרון ואני מרימה גבה.
״קרה משהו?״ אני שואלת אותה והיא מושכת בכתפיי ומסמנת לי לצאת החוצה.
זה מה שאני עושה.
יוצאת החוצה ולא מאמינה למראה עיניים.
לסותיי נשמטו.
פעורת פה.
הלב שלי החסירה פעימה.
האוויר נגמר לי.
עיניי שורפות.
כאב חד חדר לי פנימה.
הוא פה.
הגוף שלי התכווץ.אני בשוק.בשוק שהוא כאן.
הוא לבוש חורפי.בחוץ גשום וסוער והוא רטוב מעט מהגשם.השיער השטני שלו מלא בטיפות גשם.עיניו זוהרות וגדולות והוא מביט עלי במבט דומע.
מבלי שעוד הספקתי להרגיש משהו או להגיב הידיים שלו עוטפות את גופי והוא מחבק אותי חזק עד כדי כך שאני לא מצליחה לנשום.
אני נאטמת.אני לא מצליחה להגיב.נהפכתי לגוש קרח בזמן שהוא מסתכל בעיניי ומלטפת את הלחיים שלי.
YOU ARE READING
הטבע שבי 2
Romanceהכל עניין של זמן,עד שהפצעים יחלימו והכל יחזור לקדמותו. השאלה,אם הזמן הזה קרוב יותר מתמיד או מתרחק הרחק מכל האהבה הגדולה שהייתה לדניאל ואביאל? הכל נהרס להם בין הידיים,אך האם הידיים האלו יצליחו לתקן את הכל או רק להרוס יותר ויותר? •תכנים מיניים וכל השא...
