נקודת מבט דניאל:כשהגיע הבוקר,ארזתי את כל הדברים שלי ונתתי החלטה שאני עוזבת את תל אביב וחוזרת לבית של ההורים שלי.
אין לי יותר מה לחפש כאן.
אני מבינה את הכאב של הבנות,את החוסר רצון שלהן שאני אעזוב,המחשבה שהכל יסתדר ואני אהיה בסדר בתל אביב.
אבל זה לא עובד ככה יותר.השאננות הזאת אינה תעזור לי.לקחת צעד זה מה שיעזור לי .
החלטתי שאני לוקחת צעד בשינוי בחיים שלי וזה לעוף מהעיר הזאת כמה שיותר.
בלי להתחרט ובלי לחשוב יותר מידי.
אני יודעת שזה לא מה שימנע מאביאל לפגוע בי.
אבל רחוק מהעין רחוק מהלב.אז בזמן שאני מוציאה את הדברים שלי מהחדר,הבנות מסתכלות עלי מהסלון במבט עצוב ומיוסר.אני יודעת שזה כואב,כואב לי בדיוק כמוהן.
בנינו עתיד אחר,חלמנו על עתיד שונה לגמרי.
אף אחד לא ידע שביום תמים אחד אפגוש את אביאל בוזגלו.
אף אחד לא ידע שהמעבר שלי לתל אביב יגרום לכל כך הרבה בעיות ומכשולים בדרך.
בעיר הזאת איבדתי יותר ממה שדמיינתי.
היום אני בלי כלום.
בלי עבודה.
בלי תואר.
בלי אהבה.
מה שנשאר לי זה רק את עצמי.
אני לא יכולה לאבד גם את זה.״דניאל,״ אני שומעת את קולה של ליפז מבעד לכתפיי.
״לברוח זה לא הפתרון,״
הנה היא מתחילה.
תנסי לשתוק.פשוט תנסי.״דניאל את לא יכולה פשוט לשתוק ולחשוב שזה עובר חלק!כי זה לא.
תפסיקי לברוח מהבעיות שלך!״
היא מטיחה בי ואני מתנשפת בכבדות ואז מתפרצת,״אלוהים!אני לא בורחת מהבעיות שלי! אני מנסה לתקן את הבעיות שלי!מה לא מובן כאן?״
אני כמעט וצורחת,פשוט נמאס לי שתמיד מה שאני עושה לא מסתדר לאף אחד.ויותר מזה?זה כבר לא מעניין אותי.״איך בדיוק?בלברוח?״
״לא!אני לא בורחת.אני מתקדמת הלאה!עם כל הכאב שאני עוזבת אותכן.אתן מעבר לחברות שלי,אתן אחיות שלי.אבל אני לא יכולה להמשיך לחיות כאן.והכי ממכן אני מצפה שתבינו אותי ולא תשפטו אותי.
אני מבינה שדמיינו לעצמנו עתיד אחר,אבל יש דברים שאי אפשר לעצור אותם בדרך.
וזה מה יש.
אני לא נשארת כאן.
אני מצטערת,אני אוהבת אותכן אבל זה לא נתון לויכוח.״קולי רציני ולא מתפשר,אני לא הולכת להתפשר על החיים שלי יותר.
ליפז מתיישבת בספה ואני רואה איך היא מזילה דמעות ומנגבת אותם.
קשה לי לראות אותה ככה.
אני מתיישבת לצידה ומחבקת אותה,ואז נטלי ותהל מחבקות אותנו גם.
״אני אוהבת אותכן מאוד.
אשדוד זה לא רחוק מכאן.
אתן חייבות להבין אותי.״
אני מבקשת מהן והן מחליפות מבט לקצת יותר מכיל מאשר שופט.אני אתגעגע אליהן מאוד.
אבל השינוי הזה הוא חובה מאשר צורך.
אני חייבת לעבור מכאן בכל מחיר.
אני חייבת לנסות לשכוח אותו.
גם אם זה אומר לעבור לקצה העולם השני.

YOU ARE READING
הטבע שבי 2
Romanceהכל עניין של זמן,עד שהפצעים יחלימו והכל יחזור לקדמותו. השאלה,אם הזמן הזה קרוב יותר מתמיד או מתרחק הרחק מכל האהבה הגדולה שהייתה לדניאל ואביאל? הכל נהרס להם בין הידיים,אך האם הידיים האלו יצליחו לתקן את הכל או רק להרוס יותר ויותר? •תכנים מיניים וכל השא...