הטבע שבי 2

פרק 26

נקודת מבט אביאל:

דניאל שולחת אלי מבט מופתע שאני עומד בכניסה של הדלת ומחכה לתשובות.היא מכחכחת בגרונה,בולעת את רוקה ואז אומרת בטלפון,״ליפז,אני אחזור אלייך ביי.״ ואז היא מנתקת את הטלפון,מניחה אותו על השידה ומתקרבת אלי.מורידה את עיניה לרצפה כשאני מתקרב אליה יותר כך שממש סנטימטר מפריד בנינו.
אני מסתכל על הבטן שלה.על הבטן שלה שיש שם את התינוק שלי.
היה לי קשה לעכל את זה בהתחלה,קשה שאני הולך להיות אבא.
אבל אמרתי לעצמי,שהילד הזה יקבל את כול כולי.אפילו אם אני אפשל בדרך אני אדאג שיהיה לו הכל.כל מה שהוא רוצה ולא רוצה אני אתן לו.ואני אדאג גם לדניאל.אני לא באמת אקח לה את הילד שלנו.בחיים אני לא אעשה דבר כזה שיכול לפגוע לה בנפש.אבל אם היא תתעקש ולא נחזור,ואני מצפה שנחזור כי אני עושה את כל זה לא סתם.זה במטרה כדי שנחזור.אני לא אתן לה להיות עם אף אחד.אני רק חושב איך אני אשרוד בלי לגעת בה עד שהשחורדינית הזאת תתחיל להתרכך ותפסיק להיות קשה איתי.
כל הלילה חשבתי על זה,באתי בלילה והתיישבתי בקצה המיטה,שעה ישבתי והסתכלתי עליה.היא לא התעוררה.רציתי להעיר אותה לחבק אותה ,לנשק אותה,לאהוב אותה.התאפקתי.התאפקתי לא לעשות את זה.לא האמנתי שהיא ישנה במיטה שלי.שהיא שוב לצידי.אני לא יודע כמה זמן אני אשרוד את זה.אבל אני לא יכול לחשוב על זה שכל התקופה של ההריון היא לא תהיה לצידי.שאני אבוא הביתה ואני לא אראה את הבטן שלה גודלת כשהילד שלי שם בפנים.
זה לא משהו שאני רואה שיכל לקרות.מעולם לא.גם אם הייתי צריך להפוך את העולם היא הייתה באה לבית שלי ועוברת את ההריון לצידי.

ואמא שלי...אמא שלי חושבת שאני לא שמתי לב.שהיא בטח זרקה לה משהו.היא מנסה לעבוד על הילד הלא נכון.אני מכיר את האופי הערמומי של אמא שלי.

״לא כלום..ההורים שלי לא הרגישו טוב ורציתי אולי לנסוע אליהם..״ היא מתרצת ואני מניח את ידי בלחי שלי ואת ידי השניה במותני.
״ממש ככה שתי ההורים שלך ביחד לא הרגישו טוב?״ אני שואל בחשדנות והיא נושמת עמוק ומנסה לחשוב איך עוד לשקר עלי.
״כן..״ היא אומרת בלחש ואז בולעת את רוקה.זה מצחיק אותי.

״אממ...״ אני מתקתק עם האצבע שלי ואז חושב.היא לא תספר לי את האמת עכשיו.ואז אני חוטף את הטלפון שלה מהשידה ,היא פוערת את עינייה בהפתעה.אני יודע מה לעשות.אני כבר למוד ניסיון איתה.דניאל לא מספרת הכל ישר.אבל אני אוציא את זה ממנה בשקט.
״תעשי את הקוד.״ אני מושיט לה את הטלפון והיא לא מבינה לרגע ואז מסתכלת עלי בהלם.״אמרתי לך לעשות את הקוד נכון?״
אני מתעצבן והיא לוקחת את הטלפון ממני בחוסר רצון,עושה את הקוד ומשאירה את הטלפון אצלה רק שאני חוטף ממנה את הטלפון.נכנס לשיחות האחרונות שלה.רואה את האיש קשר של אמא שלה.ואז מחייג אליה.ושם על רמקול.היא מבינה מה אני עושה וקופאת במקום.
גברת דניאל אני אלמד אותך לספר לי דברים בכוח אם את לא מבינה יפה ,הפעם אני לא אתן לאותם טעויות מעבר לקרות.
אמא שלה עונה אחרי כמה שניות ואז ישר שומעים את השמחה שלה שהיא התקשרה
״דון דון,בוקר טוב יפה שלי מה קורה? הכל בסדר? איך את מרגישה? אכלת?שתית?ישנת טוב?״
כמה שאלות בבת אחת,אני מאוד אוהב את האישה הזאת למרות שהיא הפסיקה לחבב אותי.ואז דניאל רוצה לענות ואני משתיק אותה עם עיניי.
״מאיה בוקר טוב,זה אביאל.״
אני אומר ואז שומע שינוי בנימת קולה.
״אה אביאל..מה קרה? קרה משהו לדניאל?״
היא שואלת בלחץ ואני צוחק בטלפון.
״לא קרה כלום.אמרתי שדניאל בידיים טובים.היא בבית הכל בסדר.״
״אה יופי..נלחצתי.״
״היא אכלה שתתה?״ היא שוב שאלות שאלות ואני שולח מבט לדניאל שכרגע עומדת ולא יודעת מה לעשות עם עצמה.

״היא תכף תאכל אל תדאגי.״ אני אומר ואז שואל,״ואת מה איתך את מרגישה טוב?״ אני שואל וכשאני שואל את זה דניאל הבינה שהיא נתפסה ומורידה את העיניים שלי.

״אני מרגישה מצויין וגם אם לא כפרה על הראש שלי ,קודם כל שהבת שלי תרגיש טוב.״ היא אומרת בדאגה ואני מחייך חיוך ענק לדניאל.תכף אני אטפל בך שחורדינית תכף .

״אביאל..תשמור עליה.אל תיתן לי לדאוג בבקשה ממך אני כל דאגה זה יפוצץ לי את הלב,בסדר?אני סומכת עלייך לא משנה מה אתה כמו הבן שלי.לא משנה מה עברנו אני מבקשת ממך שהבת שלי תהיה בטוב.״
אני מחייך קלות ואז אומר,״מאיה אל תדאגי.היא מקבלת כאן יחס של נסיכה.הכל מוגש לה עד לפה.היא תכף תאכל ותנוח.אני רק רציתי לדעת מה קורה איתך אם את בסדר.אני אנתק כי אני יוצא תכף.״

״בסדר גמור,בסדר.תמסור דש חם לדניאל ושתתקשר אלי.״
״בסדר להתראות יום טוב מאיה.״ אני מנתק את השיחה ואז זורק את הטלפון למיטה ומתקרב אליה מאוד קרוב.עד כדי כך שאני מריח את הריח שלה.

״ניסית לעקוץ אותי?״ אני לוחש באוזן שלה ואז היא מתנשמת קלות ולא אומרת כלום.״חשבת שאני מטומטם?שנולדתי אתמול? או שלא גרתי עם אמא שלי באותו בית שנים ואני לא יודע מי היא?חשבתי שאני אאמין שאמא שלי פתאום מחבקת אותך?״ אני לוחש לה באוזן,מרגיש איך הגוף שלי מתחיל לרתוח מעצבים.

״תעני אמרתי לך! את חושבת אני מפגר?״ אני כמעט צורח ואז נזכר,נזכר שהיא בהריון.ושאני עצבני לא עליה,עצבני על אמא שלי שאני בטוח אבל בטוח שהיא אמרה לה משהו לא במקום.והיא תחטוף ממני.אני נשבע שהיא תחטוף ממני עוד היום.
ואז אני נרגע,מזכיר לעצמי שהיא לא אשמה.שאני לא צריך להוציא עליה את העצבים שלי.אמא שלי היא התמודדות.התמודדות מאוד קשה.ודניאל לא קשורה לזה.

״אני לא חשבתי את זה,פשוט..״ היא מתחילה לגמגמם ואז אני ממשיך,״פשוט מה?תספרי לי אני גם ככה אגלה את זה.״
אני אומר לה ברצינות והיא נאנחת משפשפת עם ידה במצחה.
האמת שממש אין לי זין לדובב אותה,זה לא הזמן.אין לי זמן לזה אבל אני לא אלך עד שאני לא אגלה בדיוק מה קרה כאן ואם החשדות שלי נכון.עוד מהתחלה שנכנסתי הבנתי את זה.
אני יורד במדרגות במהירות לסלון,לוקח את הטלפון ומרגיש איך זעם עובר בגופי.ואז אני מגיע לחדר כשדניאל התיישבה בקצה המיטה ושותה מהמים שמונחים בשידה.

אני מחייג לאמא שלי.אף אחד לא ישחק איתי ככה.
״כן אביאלי?״ אמא שלי ישר עונה ואני מכחכח בגרוני.
״גברת מורן,״ אני אומר בעוקצנות ודניאל מנידה בראשה כאילו לא מאמינה שזה מה שאני עושה.״את יכולה להסביר לי בבקשה למה איך שאת יצאת מהדלת של הבית שלי דניאל מצוברחת?״

ואז אני שומע שתיקה.שתיקה מאישה שעונה ישר על כל דבר.שתיקה מאישה שהיא פוליטיקאית ברמה מאוד גבוה.
ואני מבין.מבין את כל מה שהיה כאן.מבין הכל.זה בא כמו סרט מול העיניים שלי.אני מדמיין בדיוק איך היא התנהגה לדניאל לפני שבאתי מה היא אמרה לך ואיך אמרה לה.

״אמא תקשיבי לי טוב,״ אני אומר בזעם והיא שותקת עדיין,״אני נשבע לך שאם שוב תבואי לבית שלי כשאני לא נמצא אני אדאג שהדלת לא תפתח בשבילך יותר,את שמעת אותי?״
אני צועק עליה בטלפון ומנתק את השיחה.
עכשיו נראה אותך גברת מורן,מתמודדת מולי.
ניסית לבוא על מישהי שהיא יותר חלשה ממך.
נראה אותך מתמודדת מול מישהו שהוא בדיוק כמוך,
רק יותר גרוע.