הטבע שבי 2

פרק 21 חלק ב׳

הלב שלי מחסיר פעימה.
זה יותר כואב ממה שחשבתי,הייתי בטוחה שאצליח להתגבר על זה כי כבר באתי מוכנה לכל תשובה שלו.כל כך התכוננתי לזה.
אבל בזמן אמת זה אפילו יותר כואב בהרבה ממה שאת מדמיינת את זה.
שקט שורר בין שנינו.אני לא מבינה מה מתחולל לי במוח אבל המוח שלי רק אומר לי תברחי מכאן.תעזבי את זה.תלכי.
״אוקיי.״
אני עונה לו בקרירות ובלי יותר מידי קמה מהספסל אך הוא קם אחרי ותופס את ידי,מסובב אותי תופס את כל גופי עוטף אותי ומחבק אותי חזק כל כך שאפילו אני מופתעת מזה.
כיאלו שעד עכשיו הוא לא אמר שהוא לא מוכן להיות אבא והכניס לי סכין בלב.
אין יותר מה לומר ולהוסיף אחרי מה שהוא אמר לי הרגע.
הוא אמר הכל במשפט אחד בודד.
מה שהספיק לי להבין הכל.
באתי בלי ציפיות והבטחתי לעצמי שלא אבכה מזה,אבל בזמן אמת תמיד הכל שונה.
אני מנסה להתרחק ממנו אבל הוא לא מביא לי,הוא מזיז את גופי מעט ממנו כדי שיוכל להסתכל בעיניי,מזיז את שיערי לצדדים ומעלה חיוך קטן ומלא נחמה,אני לא מבינה מה הולך כאן.
״אמרתי לך אני לא מוכן להיות אבא.
אני אולי חרא של בן אדם,ויש לי התנהגות קיצונית בכל דבר בחיים שלי.בין אם זה איתך ובין אם זה בחיים שלי...ש-..״ הוא עוצר מעט ואז מנשק את המצח שלי ומצמיד עוד כמה רגעים את שפתיו במצחי עד שהוא ממשיך ואומר,״ שלא שווים כלום בלעדייך.כי אני מאוהב בך עד עמקי נשמתי.
אז אולי אני לא מוכן להיות אבא.ואני באמת לא מוכן.
כי אני פאקינג דפוק במוח וקצת משוגע...״ הוא מסובב את אצבעו בצד ראשו ואז מחייך חיוך רחב שינים ואני לרגע נרגעת אבל עדיין מבולבלת.
יש מצב שלא הבנתי אותו נכון?מה הולך כאן?
אני יודעת שזה בא במפתיע לשנינו,אביאל באמצע הקריירה שלו אני במבוך ענק בחיים שלי בצומת דרכים שאני לא מבינה לאן לפנות ומה יעשה לי נכון,ומנגד אני יודעת שמשתי המשפחות שלנו הקשר הזה לא בא בטוב לאף אחד.אני חשבתי על כל כך הרבה דברים,ידעתי על כל החסרונות והיתרונות אבל עדיין החלטתי שאני רוצה את התינוק הזה ויהי מה.
אבל אביאל כמו אביאל הוא אומר כל מה שיש לו על הלב וכל מה שהוא חושב ומנגד לפעמים אני לא מצליחה להבין אותו,הוא היה כל כך מבולבל וחסר אונים ברגע שהוא שמע את זה כאילו כל הרצון שלו זה כרגע לברוח מכאן.אביאל שכל כך חזק בהכל,אמיץ של מפחד מכלום,אפילו מהמוות הוא לא מפחד ואז הוא שמע על הריון ותינוק והרגשתי שזה יותר מפחיד אותו ומסעיר אותו מכל דבר אחר בחיים שלו.
״אבל אני אלמד להיות אבא טוב.
אני אלמד.
ואנחנו נבנה את המשפחה שלנו ביחד.
ואני לא אעזוב אותך ולא את התינוק הזה לרגע.
זה אנחנו ביחד.״

אני מצמצמת את עיניי לנוכח מה שהוא אומר ומלא מחשבות רצות במוחי.
אני מופתעת.
״אבל אמרת ש..״ הוא קוטע אותי באמצע מילותיי,״אמרתי שאני עוד לא מוכן להיות אבא.וזאת האמת.אני לא מוכן להיות אבא.אבל מה זה תורה מסיני? אני אלמד.אני אולי אפשל בדרך אבל זה לא משנה.הילד שלי ירגיש שיש לו אבא.
אני לא מתכוון לאבד את מה שנתנו לי ולך מלמעלה.
אני רוצה את ההריון הזה.
ואני רוצה להמשיך איתך את החיים שלי ועם הילד שיהיה לנו.
עם כמה שאני דפוק ומשוגע ואת יודעת מה אני...״ הוא מצחקק ולא יודעת למה עולה לי חיוך בפנים ,חיוך שלא עלה לי הרבה זמן ,״חמור גדול?״ אני פולטת והוא  מנשק את שפתיי ומקרב אותי אליו עוד יותר ,״את כנראה היחידה בעולם שמעיזה לקרוא לי חמור גדול,אבל כנראה שמגיע לי לשמוע את זה ממך ועוד יותר שעכשיו יש לך בבטן חלק ממני אז אני בערך מסכים לך הכל.״