הטבע שבי 2

פרק 14 חלק א'.

נקודת מבט דניאל:

אני מרגישה המון דברים.מול השמיים של ניו יורק אני מרגישה שהשמש זה כמו חץ שפוגע בי.דמעות יורדות מעיניי.איך הגעתי למצב הזה?אני לא יודעת.הכל מעורפל ולא מובן.אני מסתכלת אחורה בתסריט חיי ורואה הרבה בלאגן.
מתחיל מההכרות שלי עם אביאל ונגמר בעכשיו.בניו יורק.ואולי זה התחיל עוד הרבה לפני אביאל?

הלב שלי?הלב שלי שבור לרסיסים.אני מרגישה ילדה בת 16 ששברו אותה.
אני מרגישה לא אני.אני מרגישה שלקחו את הלב שלי וריסקו אותו כל מה שהאמנתי בו התאבד מבחינתי.כל מה שידעתי כל מה שחשבתי כל מה שרציתי הלך לעולמו.אני מרגישה שאני לא מבינה דבר.בא לי לצעוק לשמיים צרחה עמוקה,אלוהים מה אתה רוצה ממני?מה אני עוד צריכה לעבור כדי להבין את המסר?
אני מרגישה שאלוהים צועק לי תאהבי את עצמך!
אפילו אם טעית.ואוי כמה פעמים טעיתי.ועל כל טעות קטנה כזאת חתכתי את בשרי החי.שנאתי את עצמי.שנאתי את המקום שהכנסתי את עצמי אליו.הרגשתי מקולקלת.שנואה.לא אהובה.הרגשתי שבמקומות הכי רדודים בחיי הרגשתי שעשיתי הכל הפוך.
והיום אני פה,לבד נקודת פתיחה חדשה ומאמינה אפילו במעט שאני יכולה לתקן.
ואז פרץ דמעות יוצא מעיניי.מדמעה אחת זה עובר לים של דמעות.אני מסתכלת סביבי אנשים עוברים וחולפים על פני.ואני בוכה.אנשים מסתכלים עלי.אחד שואל אותי אם הכל בסדר ואני אומרת שכן.השניה לא מורידה את העיניים ממני וכל השאר פשוט מסתכלים.ואני?לא מצליחה לעצור את הדמעות.אני מרגישה בהתקף.אני בוכה על מר גורלי?אני שמחה?אני מאושרת?אני עצובה?כואב לי?קשה לי?
אני לא יודעת.אני רק יודעת שבאתי לפה כדי לברוח מכל הצד האפל בחיים שלי.באתי לכאן כדי להתחיל מהתחלה.באתי לכאן כי נמאס לי לחיות בבלאגן.נמאס לי שאני כל חיי במקום רעיל.רעיל עבורי.רעיל עבור הבחירות הטובות שלי בחיים.רעיל עבור מי שאני.אני שונאת את עצמי ככה.
ועם כל הדמעות והכאב..אני מחליטה לעבור שינוי.
הפעם.בלי זוגיות.בלי אביאל.בלי אייל.בלי אף אחד.
אני מול עצמי.
אני מול דניאל.
מסירה הכל.
את הפחדים.
את החששות.
את הדפוסים הישנים שלי.
את מה שהפכתי להיות.
ואולי זה המסע שלי?
להכיר את עצמי.אני יודעת שכולי מגננות.שכולי מסכות.מסכות של פחד של יאוש של חוסר תקווה של הרס עצמי של ניסיון מר להיות מי שאני לא.
ואולי אם הייתי מכירה את עצמי לא הייתי עושה את כל זה?אולי לא הייתי הולכת נגד הרצונות שלי?אולי הייתי פעם אחת ולתמיד מתמודדת מול מי שאני?להוציא את הפחד מהלב שלי?מלפגוש את הפינות הכי חשוכות שלי.
אז אני מוכנה,מה יקרה?אני לא יודעת.
אבל פעם ראשונה אני מוכנה לשחרר שליטה מחיי.
כי אין לי ברירה.
וזה הצעד הראשון.
לשחרר שליטה.

אז אני נושמת את האוויר הצח של ניו יורק ומוכנה להדליק את הפלאפון בידיעה שאני הולכת לקבל הצפה של שיחות והודעות.
אני מצטערת שקמתי והלכתי ככה מהמשפחה שלי.
אני עשיתי את זה כי ידעתי שהם לא יבינו אותי,שהם לא יתנו לי ללכת.
ידעתי שזה יצור כאוס גדול והעדפתי לעשות את זה בשקט.