הטבע שבי 2

פרק 21 חלק א׳

אני מסתכלת עליו במשך חמש דקות ארוכות בהם הוא שותק ומנסה להבין בעצמו את מה שמתחולל לו בראש.זה התחיל מזה שברגע שאמרתי את זה עיניו החומות דבש התרככו בצורה שבחיים לא ראיתי על אביאל ,לאחר מכן הוא קם מהספסל ,נעמד מולי,הסתכל לי על הבטן,הסתובב לים,נשם עמוקות ,משך בחזהו וחזר לשבת לידי,אבל הפעם יותר צמוד ממקודם.אני לא יודעת להסביר את התחושה שאני מרגישה ממנו כרגע הוא נראה...מבולבל.זה בדיוק מה שאני הרגשתי כשגיליתי על ההריון הזה.

״ממתי..״ הוא מעביר את ידו בשיערו שוב ואז נושם עמוק לפני שהוא שואל,״ממתי את יודעת שאת בהריון?״

אני גליתי לפני שבוע בדיוק.נכון הוא דיבר איתי במהלך השבוע הזה.כמו שאמרתי השיחות שלנו היו מאוד מצומצמות וקולעות למטרה שבה הוא שואל אותי איך אני ובזה זה נגמר.אולי כן הייתי צריכה לספר לו ישר אבל הייתי צריכה בעצמי לעכל את זה.
״שבוע.״
אני עונה ואני כבר יודעת את התשובה שלו לזה.
״לקח לך שבוע לספר לי את זה?״
אני שומעת את הכעס העדין בקולו,אני מיישרת מבט אליו ומהנהנת בראשי מצד אחד בהבנה לסיטואיציה שהוא נמצא בה כרגע ומצד שני אני לא מצטערת שלקח לי זמן לאזור אומץ ולספר לו את זה,הייתי צריכה בעצמי להבין מה אני עושה עם הבשורה הזאת.
״אני לא ידעתי מה לעשות אביאל,הייתי חסרת אונים,אני לא הבנתי מה קורה לי ורציתי לעכל את זה לפני שאני באה ומפילה את זה גם עלייך.״

הוא מרים את גבותיו ומקמט את מצחו לאור התשובה שלי שכנראה לא מספקת אותו מספיק.
״אני לא מבין..״ הוא מלקק את שפתיו ומתאפק באמת אני רואה שהוא מתאפק לא להרים את הקול שלו.״לעכל את מה? היו לך מחשבות לעשות הפלה זה מה שאת באה לומר לי?״

״היו לי מחשבות כאלו אביאל,אני ואתה לא נשואים.זה הריון שהוא לא צפוי בדיוק כמו שהוא לא צפוי לך וזה בא בפתאומיות ככה הוא לא צפוי לי,ואחרי מה שעברתי בפעם הקודמת אני חושבת על הכל.״

אני מרגישה הקלה אחרי שאני אומרת את זה.כי החלטתי שאני פשוט אומרת כל מה שאני חושבת.גם אם זה מפריע לצד השני ונשמע מוזר.
״במיוחד שתיכננתי לחזור בחזרה ולא להשאר בארץ,אתה יודע את זה.״
אני מסבירה את עצמי שוב והפעם אני רואה איך הוא גופו מגיב לא בטוב למה שאני אומרת.
אבל הוא שותק.הוא לא עונה.הוא פשוט מתרווח מאחור ושותק מסתכל על השמיים ולא עונה לי.לא מגיב.כאילו הוא אבוד בתוך עצמו.
זה גורם לי למועקה בחזה.
כאילו זה משהו שלא רצוי.
זה מחזיר אותי אחורה.מחזיר אותי לכל התחושות שהרגשתי בעבר.
אולי זה גדול עליו? אולי הוא לא מסוגל להיות אבא כרגע?אולי הוא מבין את מה שאני מבינה שאני והוא זה לא זה? שאלות כמו בשביל מה הגיע ההריון הזה?למה הוא הגיע במצב הזה שלנו בחיים? למה הוא טוב לי ולו?
הוא לא סגור על זה ורואים את זה,זה בא אליו בהפתעה גמורה כמו אצלי.הוא לא שמח מזה ולא מאושר מזה ואני רואה אבל הוא גם לא מסגיר דבר מהרגשות או המחשבות שלו לגבי זה הוא ממש נראה אטום כרגע לסיטואציה ומאיך שאני רואה את הדברים כנראה זה היה נכון שלקחתי שבוע בשביל לספר לו.כל האינטואיציות שלי היו נכונות.הוא אוהב אותי,ואני בטוחה באהבה שלו אלי.אני יודעת שהוא לא רוצה לאבד אותי כמו שאני לא רוצה לאבד אותו.אבל אני יודעת שאהבה לא הכל בחיים.
והוא..רואים את זה עליו כשמש ביום בהיר.
הוא לא מעוניין בהריון הזה.
הוא לא רוצה את הילד הזה.
אני רואה את זה.
אני רואה שבשלב הזה בחיים שלו בשלב שבו הוא בונה את החיים שלו ,את הקריירה שלו הוא לא בנוי להיות אבא.
הוא אולי בנוי להיות הבן זוג של דניאל,אבל הוא לא בנוי להיות האבא של התינוק של דניאל.
אולי בשלב אחר בחיים שלו,אבל לא עכשיו.
כמובן שזה גם לא היה חלום שלי להביא ילד מחוץ לנישואים,אבל זה קרה לי,זה קרה לי כבר בפעם השניה.
והפעם אני יודעת להתמודד עם זה יותר טוב.
הפעם אני לא מוותרת על זה,לא מאבדת עשתונות,לא מחפשת אשמים,אני אצליח לעמוד בזה.
גם אם זה אומר לבד.

כן זה מכאיב לי,כן זה גומר אותי בפנים.כן זה גורם לי לצער עמוק.כן זה גורם לי לדמעות שאני מחזיקה כדי לא להראות לו את זה.
והכי מכל,זה לוקח אותי אחורה.אחורה לזמן שבו איבדתי את התינוק שלי.ואני שוב כמעט באותה סיטואציה רק שהסיפור הוא אחר כאן.
אנחנו כן אוהבים אחד את השניה.
אבל הוא לא רוצה את התינוק הזה. אני רואה את זה.
וזה כואב לי.כואב ברמות מטורפות.
במיוחד שזה בא מגבר שאני כל כך אוהבת.
אני יודעת שהוא יהיה אבא טוב,אבל כנראה לא בשלב הזה בחיים שלו ולא במקרה הזה.
והשתיקה שלו מסגירה הכל.הוא לא אומר דבר ,הוא שותק.הוא לא שמח מזה.הוא לא מאושר מזה.לא היה לו חיוך של״אני איתך בזה.״
ואני מתאמצת לא לבכות,לא להביע את התחושה הזאת.
וכשאני מבינה את הכל,מבינה את מה האווירה שאופפת אותנו כרגע.
אני מבינה.
זה הריון לא רצוי.
אני כן ציפיתי לתגובה אחרת ממנו.
אבל אי אפשר להתעמת עם המציאות.אי אפשר להתעמת עם האמת.
״בכל מקרה,״אני נושמת אוויר ומביטה באביאל שעדיין שקוע במחשבותיו ואז הוא מיישר את מבטו אלי ואני מבינה שאני צריכה לומר את זה ״אני מבינה שזה נפל עלייך,שזה תיק כבד בשבילך.
אחרי שחשבתי על זה המון ,אני לא אעשה הפלה ואני מתכוונת להביא את התינוק הזה גם אם אני אתמודד עם כל זה לבד אני אעשה את זה,בין אם תהיה שם ובין אם לא,זאת כבר החלטה שלך.
מין הראוי שתדע על ההריון הזה כי בכל זאת התינוק הזה הוא גם שלך ואתה האבא שלו ולא אף
אחד אחר, ההחלטה שלי כן להמשיך עם ההריון הזה ולהביא אותו.וכמו שאמרתי ממקודם,כן אחרי מה שעברתי בפעם הקודמת חשבתי על הפלה.במיוחד שאני ואתה לא ביחד,שעברנו המון.
ברור שלא הייתי רוצה להביא ילד למצב כזה,אבל כנראה שזה מה שכתוב וזה מה שיהיה.״

המבט שלו,המבט שלו ששוב אומר הכל.
איך שפתיו לא מדברות.
אני לא מבינה שום דבר ממה שהולך לו בראש.

ואז הוא מתכופף מעט לעברי,מזיז את שיערי לאחור מסתכל בעיניי ואז מהדק את שפתיו בשפתיי ותופס את ידי בידו.
״את חשובה לי מאוד דניאל.
אני אוהב אותך יותר מכל דבר אחר בחיים שלי.
אין לך מושג כמה אני אוהב אותך,אם היה לך מושג כל זה לא היה קורה לנו.כי כל זה קרה לשתינו גם בגלל העקשנות שלך.ומצד אחד מה שהיה היה ונגמר.
והמצב כאן אחרת לגמרי.
זה משהו שקשור אלי ואלייך באופן ישיר.
משהו שהוא חלק ממני וממך.
אבל אני מודה...״

הוא נושם עמוקות לפני שהוא מצהיר,
״אני עוד לא בנוי להיות אבא.״
קולו הרך והרגוע,מעיד על כך..
שכל מה שהרגשתי..
פשוט היה נכון.
זה כנראה,רק אני והתינוק שבבטן שלי מול כל העולם.
לבד.