נקודת מבט אביאל:
הכל מרגיש לא אותו הדבר.אפל.לא אמיתי.לא מציאותי.לא קולט.האם אני קולט איך זה קרה?לא יודע.אני אפילו לא יודע מה אני מרגיש.
בדידות זה נקרא?האם זה בדידות כשיש מסביבך כל כך הרבה אנשים?אנשים שמנסים להרים אותך,לעודד אותך,להכיל אותך.אבל אי נוכחות של אישה אחת גורם לך להרגיד הכי לבד בעולם.זה מציאותי?זאת הרגשה אמיתית.
הבדידות שאני מרגיש בלילה זה יותר כואב מכל דבר שהרגשתי בעולם.
עברתי פציעות בעולם הכדורגל,מעולם לא כאב לי כמו הכדור הזה שקיבלתי בלב.
מעולם לא חשבתי שזה יקרה.הייתי בטוח באהבה שלנו.הייתי בטוח בה.אהבתי אותה.אהבה אמיתית.לא מזוייפת כמו שהכרתי אז.אהבה שכואבת בעצמות.
האמנתי בנו.
ואולי זאת הייתה טעות?
אולי הייתי נמושה קטנה שפתאום מאמינה באהבה מאגדות?מהסיפורים המזדניים האלה?
אני מודה,הייתי הגבר הכי חרא בעולם.
זוגיות איתי זה להכנס למיטה חולה.אני רואה נשים שנכנסו איתי לזוגיות בתור נשים מאוד אמיצות.
כן אני רומנטיקין,אני גבר שנותן,גבר שיודע לזייף אהבה,גבר שיודע להפוך אישה לאובסיסיבית,אני אפילו לא יודע איך אני עושה את זה אבל זה פשוט קורה.
רק עם אישה אחת זה לא קרה.
הכל קרה הפוך ממה שהיה לי עם נשים אחרות.
אני רוצה לשנוא אותה,אבל לא מצליח.
עבר זמן,ואני עדיין חושב עליה בלילה,אני עדיין מדמיין את החיוך שלה,מנסה להזכר בריח שלה,בחום הגוף שלה.היא לא יוצאת לי מהראש.לא יודע עוד כמה זה היא תהיה שם.אבל זה מחרפן.
אז הטלתי ווטו.
אני חוזר להיות אותו מאנייק שהייתי.אותו חרא שהייתי.אם ניסיתי להשתנות בשבילה,להיות טוב יותר כדי שהיא תאהב אותי,כדי שהיא לא תפגע,והיא העזה לבגוד בי,אז אני אוציא את הזעם שלי החוצה.
אני אהיה אותו חרא שהייתי פעם.
אפילו יותר גרוע.
אני מתעורר בבוקר.המיטה ריקה.אני מסתכל סביב,הבגדים שלה עדיין זרוקים על המיטה.
״כוסאמו,״ אני ממלמל לעצמי ומשפשף את הפנים שלי,מתרוממם משכיבה ומתיישב בקצה המיטה.
הדלת נפתחת והיא נכנסת עם מגש.אני סורק את גופה מלמטה עד למעלה .מבטי הופך לנוקשה יותר כשאני מבין שהיא עוד לא הלכה ויותר מזה..מתכוונת להשאר.
״בוקר טוב מאמי,הכנתי לך ארוחת בוקר.״ היא אומרת בהתלהבות ואני מכחכח בגרוני ,בולע את המילים הקשות והולך לחדר מקלחת.
״אתה לא רוצה לאכול?״ היא שואל ואני מדליק את הברז ושוטף את הפנים.
״את לא אמורה לא להיות כאן ספיר?״ אני שואל בבוטות והיא מסתכלת עלי בעיניים מתמסכנות.
״רציתי להפתיע אותך.״ היא אומרת ברכות ואני יורק את המים מהפה שלי וסוגר את הברז.
״אני לא אוהב הפתעות.״
אני אומר בנוקשות ואז נעמד מולה.
״ביקשתי ממך ללכת,אז איך זה שאת עדיין כאן ?״
״מה זאת אומרת?״
היא שואלת בבלבול ואני נושך את שפתיי ומתקרב אליה עוד קצת.
״את סך הכל סקס עבורי,זה שאתמול נמרחת עלי במסיבה והגעת למיטה שלי לא אומר שתשאירי כאן למחרת בבוקר.״
YOU ARE READING
הטבע שבי 2
Romantizmהכל עניין של זמן,עד שהפצעים יחלימו והכל יחזור לקדמותו. השאלה,אם הזמן הזה קרוב יותר מתמיד או מתרחק הרחק מכל האהבה הגדולה שהייתה לדניאל ואביאל? הכל נהרס להם בין הידיים,אך האם הידיים האלו יצליחו לתקן את הכל או רק להרוס יותר ויותר? •תכנים מיניים וכל השא...
