נקודת מבט דניאל:
התיישבנו באחת המסעדות מול הים.
כמה התגעגעתי לנחת הזה.
הים.
הים תמיד עשה לי טוב.
אנחנו יושבים אחד מול השניה,הוא מסתכל עלי ואני עליו.
ואז הוא שואל,״אז תספרי קצת,מה קרה בינך לבינו אם אפשר לשאול?״
אני מעבירה את ידי בלחי שלי ולוגמת מהמיץ תפוזים שלי.
״כנראה שאנחנו באים משתי עולמות שונים,וזה לא מסתדר.״
אני אומרת את מה שעולה בדעתי ראשון והוא מהנהן בראשו בהבנה.
״אז נגמר המשחקים באיצטדיון של מכבי את אומרת?״ הוא מצחקק בשעשוע ואני צוחקת גם כן.לפחות הצלחתי לצחוק קצת אחרי שבוע.
״חבל הוא לא יודע מה הוא פיספס,״
הוא אומר בחיוך ואני מושכת את כתפיי,הוא פיספס או שאני ?
״לא הייתי אומרת ככה אבל בסדר..״ אני מסננת והוא מכווץ את מצחו ואז מניח את שתי מרפקיו על השולחן.
״את עדיין עם התסביך ״אני אף פעם לא טובה״?״
הוא שואל בציניות ואני נושמת עמוק ומנידה את ראשי במקצת .
״יש מצב,תמיד הייתי כזאת לא?״
אני אומרת והוא מכחכח בגרונו ואז מחליף את מבטו לרציני.
״ואת לא חושבת שצריך לשנות את זה?
כולנו יודעים מי את ,ובעיקר אני.
יש מצב את תסבכנית אבל את האישה הכי טובה שיצא לי להכיר.
את כולך לב,לא משנה מה תחשבי על עצמך.״
מילותיו חמות ולבביות,הוא תמיד ידע להרים אותי כשהייתי נופלת לרצפה.
אני משתתקת לכמה רגעים ואז הוא פוצח את השתיקה,״אני באמת מאמין לזה,ואני חושב שאת גם צריכה להאמין,בעיקר בעצמך.״
הוא אומר ואני מושכת את כתפיי באדישות.
״אני יודעת,אני באמת יודעת את זה אבל כל כך הרבה דברים קורים בדרך שאיכשהו זה תמיד יוריד אותי.״
אני מרגישה הכי אמיתית וכנה איתו,כיאלו אני יכולה לדבר איתו פתוח על הכל והוא לעולם לא ישפוט אותי.
״את נותנת לזה מקום,אני חושב שאיפשהו כבר התייאשת מעצמך.״
הוא קלע בול,בדיוק המילה הנכונה.
״אתה צודק.״
אני מצדקת אותו והוא מתרווח בכיסא שלו וחודר אלי עם מבטו.
מבוכה קלה נחתה בי ואני מתחילה לשחק באצבעות שלי,הוא מכיר אותי כל כך שהוא גם יעלה עלי.
״מובכת ממני?״
הוא שואל ואני בולעת את רוקי.
ראיתי את המבט שלו מתמקד באצבעות שלי,זה מה שאני עושה כשאני מובכת,עצבנית,משועממת,עצובה,כועסת,והוא מכיר את זה יותר מידי.
אביאל למשל היה שם לב לזה,ככה הוא היה מבין אותי.וכמובן גם מחמיר איתי.היה דורש לדעת מה עובר עלי.אף פעם לא באמת יכולתי לעצור את זה.איכשהו אני תמיד מגיעה למצב שאני עושה את זה.
אביאל תמיד היה עולה על זה,הוא כבר הבין שהפעולה הזאת משדרת
את המצב רוח שלי.את התגובה שלי לסיטואיציה כלשהי.
לפעמים נורא כעסתי על עצמי שזה פתח את הסוד שלי,ממש נותן לצפות לאדם מולי את מה שמתחולל לי בפנים.וזה הכי גרוע בשבילי.אני שונאת שיודעים לקרוא אותי.
ואולי זה אחד הדברים ששנאתי באביאל.
YOU ARE READING
הטבע שבי 2
Roman d'amourהכל עניין של זמן,עד שהפצעים יחלימו והכל יחזור לקדמותו. השאלה,אם הזמן הזה קרוב יותר מתמיד או מתרחק הרחק מכל האהבה הגדולה שהייתה לדניאל ואביאל? הכל נהרס להם בין הידיים,אך האם הידיים האלו יצליחו לתקן את הכל או רק להרוס יותר ויותר? •תכנים מיניים וכל השא...
