הטבע שבי 2

פרק 38

דניאל-

אני שומעת דפיקות בדלת אחרי כמה דקות. אני פותחת את הדלת אחרי שניגבתי את הדמעות שלי ופוגשת את אביאל, פניו נפולות ועיניו החומות דבש העלימו ברק. הוא נכנס בפנים, עוקף את גופי ואז נעמד מאחורי גופי.

אני לא מסתובבת אליו, מחכה שהוא יתחיל לדבר. שיגיד בשביל מה הוא בא לחדר.
״אני אוהב אותך, את יודעת את זה?״ הוא אומר בחיבה ואני מהנהנת בראשי. ״ אני גם, כל כך.״ אני אומרת לו ברוך והוא מתקרב אלי עוד כמה צעדים עד שהוא נעמד ממש קרוב לגופי.

״אז איך את עושה את זה? איך את מוותרת ככה?״ הוא שואל בהתפעמות. אני שולחת אליו מבט עדין ומתקרבת אליו גם. אוחזת בידו  ומלטפת את כף ידו. מקרבת את שפתיי לשפתיים שלו ופשוט מנשקת אותו, מנשקת אותו כל כך חזק, עם כל כך הרבה להט, אהבה, כמיהה, כיסופים לשפתיים שלו, לריח שלו, לטעם שלו, ידיי אוחזות בעורף שלו וידיו אוחזות במותניים שלי בזמן שהוא מחזיר לי בנשיקה וחודר עם לשונו לפי ומסובב אותה סביב הלשון שלי בהמון התרגשות ואהבה, הוא מרים אותי עליו, תופס את גופי ומרים אותי כך שגופי על גופו, ראשי מעל ראשו והוא שומט את ראשו מעט למטה כדי לנשק , הוא לוחש תוך כדי הנשיקה בזמן שהוא נושך את שפתיי קלות,״ אני מכור אלייך, את לא מבינה כמה אני מכור אלייך.״ הוא אומר בלהט, אוחז באגן שלי, מתיישב בקצב מיטתו כשאני מתיישבת על ברכיו וממשיך לנשק אותי ואני אותו.

הדחף לעשות את זה היה לא מובן, לא יכולתי להחזיק את זה יותר. כל כך רציתי לנשק אותו, אני כל כך מתגעגעת אליו. כל כך רוצה להיות איתו. אני באמת רוצה. אבל המחשבות בראש שלי לא מפסיקות. הם בלי סוף.

״אביאל..״ אני עוצרת את הנשיקה, הוא נרתע לרגע כי רצה להמשיך לנשק אותי, אבל אני ממשיכה לנשק את הלחי שלו, את הצוואר שלו, את כל פניו, ללטף את הזרועות שלו, את השיער שלו, לחייך אליו ולהמשיך לנשק את עורו. הוא מלקק את שפתיו ושולח מבט לשפתיו שלי, ידיו מלטפות ועוטפות את הגב שלי.

״אני חייבת את זה, חייבת את הזמן הזה.
תבין אותי.״ אני מרפרפת עם שפתיי בשפתיו ומצמידה את האף שלי לאפו ומתחככת באפו עם אפי.

״מה זה יתן לך?״ הוא שואל בחוסר הבנה, ואני בולעת את רוקי ואומרת,״ להתבגר, להבין את עצמי, להבין את הנפש שלי.״ אני מסבירה לו והוא נושך את שפתו ואומר,״ אני לא יודע איך להגיב לזה דניאל, קשה לי לקבל את זה. קשה לי לקבל את זה שאת תהיי פה בבית שלי, בחדר הזה ואני בחדר אחר, שאני לא אוכל לישון איתך, לגעת בך, לחבק אותך, לנשק אותך, שלא יהיה בינינו מגע. לא יכול לקבל את זה. אני רוצה אותך בחזרה, נשבע לך אין משהו שאני רוצה יותר מזה, אבל אני מבין אותך וגם לא מבין אותך. סבלת המון , אבל גם אני סובל. גם אני סובל כשאין לי אותך? למה שלא תביני גם אותי?״

הוא אומר בשקט בקולו הגברי והמחוספס ואני ממשיכה ללטף את הפנים שלו.
״אני מבינה את זה. תאמין לי שאני מבינה את זה אביאל.״ אני אומרת בקבלה, מושכת בכתפיי ומחייכת חיוך קטן שמידך הוא חיוך מנחם אך גם חיוך מלא בכאב. כי אני לא מסוגלת לא להריח אותו, לא להרגיש אותו. לא להיות איתו. לא מסוגלת. אני מחזיקה אותי כל כך חזק.