עדות לאהבה -פרק 7

1.4K 79 1
                                    

"פאקינג סיכוי ועוד איך יקירתי" הוא אמר והתיישב לידי בשולחן והניח את הקסדה השחורה שלו על הכסא הריק הנוסף.

"למה, איך ומתי?!" דמעות החלו להצטבר בעיניי ודמעה אחת כבר הספיקה לחרוט את דרכה על המייק אפ המושקע, שאלי הניחה על פניי. ניסיתי לעכל את כל המידע ולחבר הכל ביחד. ק' הוא הסוכן החדש שלנו. אפילו שזה שלא הגיוני וגם אם בתוך תוכי חלמתי על זה מהרגע שראיתי את העיניים הכחולות האלו ושכנעתי את עצמי שאין סיכוי. הוא .... הוא קול .. קול שלי...

היה רק דבר שהייתי חייבת לדעת בביטחון לפני כל דבר אחר. התחלתי את המשפט שרק קול היה יודע איך להמשיך " מעבר לזמן, למקום וליקום......" חיכיתי בחוסר סבלנות ומלאת התרגשות לשמוע את המשך המשפט, ששבע שנים לא דקלמתי, מאז נכתב על פתק והושאר על השולחן של מי שהיה שלי ואני שלו. עקבתי אחר עיניו, הבטתי על הפה לו שנמתח לחיוך חושף שיניים לבנות ומושלמות ורק חיכיתי לשמוע אם זה באמת הוא ולא תעתוע אכזרי של הגורל שמצא לי תאום זהה של החצי השני שלי בחיים האלה.

זה לקח לו יותר מדי זמן לענות ולהשלים את המשפט והבנתי, שכנראה זה רק הדמיון שלי והרצון שלי משלימים לי מציאות מדומה. השפלתי את מבטי לידיי שהיו מונחות על השולחן ואז הוא שוב עשה את הדבר הזה שכל כך אהבתי. הוא עטף בידו את ידי ולחץ עליה בעדינות שהטריפה אותי ובידו השניה הרים את סנטרי לכיוונו, כך שאביט בפניו.

"אסור לאף אחד לדעת מזה ג'ני, אפילו לא להורים שלך, תבטיחי לי" הנהנתי בראשי, לא מסוגלת להוציא הגה מפי, מחכה ומצפה רק לדבר אחד שישלים את עתידי. הוא עצם את עיניו לרגע ופקח אותם שוב והביט בעיניי "זה תמיד אנחנו ביחד ולעד"....

שבע שנים של ציפייה התנקזו לשנייה המושלמת ביותר . דמעות בלתי נשלטות שטפו כל חלקה טובה מהאיפור שעוד נותר על פניי. לרגע לא הצלחתי לנשום והצלחתי רק לשחרר מפי מילה אחת "קול". הוא הסתכל מסביבו ורק הנהן עם ראשו להסכמה וחיוך מהול בעצב צבעו את עיניו הכחולות. הוא התקרב עם כסאו אליי וחיבק אותי. היה בחיבוק הזה הרבה יותר מחיבוק בין שני אנשים, על אף שהוא השתמש בכל כוחו לחיבוק הזה, עד שהרגשתי שאני כמעט ונחנקת. החזרתי לו בכל כוחותיי את החיבוק הכי עוצמתי שהענקתי למישהו בכל חיי. ישבנו כך חבוקים כמה דקות עד שבערו בי שאלות מטרידות במוחי, שהייתי חייבת לפרוק אותן ממני. התנתקתי ממנו ראשונה גם במחיר איבוד קרבתו הנעימה ומתוך ציפייה לרגעי קירבה כאלה בהמשך. פחדתי לשאול אותו חלק מהשאלות וקיוויתי שהתשובות שלו יתאמו את אלה שרציתי .

הוא הסתכל עליי וחיכה למוצא פי. השיער שלו שוב נשמט על עיינו וצחוק לא הגיוני פרץ מתוכי מעורבב עם מעט הבכי שעוד נותר. בתוך תוכי קיוויתי בפעם הראשונה שראיתי אותו שהקוסמוס זימן לי אותו חזרה לחיי, אבל לא העזתי לדמיין בכל השנים האלה שזה יקרה ועוד כסוכן שאחראי על משפחתי. הייתי חייבת לדעת את כל הפרטים ומיד.

עדות לאהבהWhere stories live. Discover now