גם אם החיים מפרידים בין שתי נשמות צעירות , זה לא אומר שזה חייב להישאר כך. ג'ני ומשפחתה מוסתרתים שנים לשם הגנתם על ידי החוק..
ק. הוא גבר צעיר על אפנוע שהיא פוגת במקרה באוניברסיטה. הוא מצליח לסחוף אותה מהרגע הראשון..
קול שהיה שם מהיום הראשון שלה יעש...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
התעוררתי לחריקת עצירת הרכב, אבל לא רק רציתי עדיין לפקוח את עיניי לסיוט החי שאני עומדת להיכנס אליו. הרגשתי דחיפה חזקה בכתפי ואחריה צעקה "קומי יפיפייה נרדמת". זה היה אחד מהטרולים ולפני שהספקתי לפקוח את עיני הרגשתי משהו לח על הלחי שלי וריח נוראי קרוב לאפי. פקחתי את עיניי לפניו המכוערות והשעירות של הטרול הזה, וראיתי שהוא ... ליקק לי את הלחי . צמרמורת של גועל עברה בי ובחילה חזקה התחילה לעלות בי.
"יאמי, את גם טעימה ולא רק יפה, אנחנו הולכים ליהנות הלילה לגמרי ממך", הוא לחש קרוב לאוזני ונחרדתי, דוחפת אותו ממני בעזרת ידיי, אבל הוא תפס את אחת מידיי ונשך אותה לפתע. דמעות של כאב הציפו את לחיי ולבי החל להאיץ מפחד. אם ככה נראים הרגעים הראשונים שלי כאן ואפילו עוד לא יצאתי מהמסחרית מה יהיה עליי? חשבתי בפחד.
לפתע הטרול נמשך מהר לאחור מחולצתו והוא צעק "הי, מה אתה עושה גבר?" הוא פנה לדמות בחשכה שלא ניתן היה לזהותה עם קפוצ'ון כחול כהה על ראשו. הטרול כנראה חשש מהדמות המסתורית, כי ברגע שזיהה אותו, הוא נדרך וברח מהמקום כאילו ראה רוח רפאים. לא הספקתי לראות את פניו גם כשהתקרב לכיווני ולאור הקטן שיצא מהמנורה של הרכב. הבטתי לתוך הצל של גופו ולרגע קטן חשבתי שאני מזהה משהו מוכר בתנועות גופו הרזה, אבל ייחסתי זאת לעייפות שלי וטשטוש ראייתי שנבע מהדמעות שלא הפסיקו לזרום.
הדמות קראה בעזרת ידו בלבד למישהו שיבוא ולחש לו באוזן דבר מה שלא שמעתי, אבל הנחתי נכון שקשורה בי. הדמות הלכה ונותרתי עם נער צעיר שהושיט לעברי את ידו כדי לסייע לי לצאת מהרכב. משהו בהושטת היד הזו ובתנועה העדינה שלו גרמה לי להירגע מעט ובטחתי בו מספיק כדי להושיט את ידי ולקבל את העזרה שהיתה דרושה לי לצאת מהרכב בגלל רגלי.
הנער הוביל אותי החוצה וגם בחושך שהיינו בו זיהיתי שאני בחורשה שהכרתי טוב בנעוריי ונמצאת קילומטרים ספורים מעיירת הולדתי. בחורשה הזו טיילתי רבות עם משפחתי, אבל את הבית שעמד מולי כעת לא הכרתי והנחתי שנבנה לאחר עזיבתנו. הבית היה מעוצב יפה ומואר בתאורה חיצונית וגדר לבנה וכלל לא נראה כמו בית האימים שתיארתי לעצמי שאכנס אליו. הנער לא דיבר בכלל ורק עזר לי להתקדם לאט לתוך הבית.
עמדתי דקה בכניסה של הבית מנסה להכיל את כל המראה הסוריאליסטי שלו. תמונות אומנות בכל קיר, פסנתר כנף לבנה מוצבת בפינה ליד אח עצים יפיפייה ולידו כורסאות לבנות עם כריות אפורות נעימות מראה.
