"אני יכול לשאול אותך בדיוק את אותה השאלה, טס! מה את עושה כאן? ואיתו? שוב?"
"אני לא חושב שזה עניינך מה טס עושה או לא עושה כאן ואיתי, ג'וני בוי!" התרומם קול מהשולחן והכסא חרק בקול בזמן שנדחף בכוח לאחור.
מלחמת מבטים מלאה בעוינות וכמובן הרבה טסטוסטרון התנהלה בין השניים ולולא נעמדתי מול פניו של ג'וני שידיו היו קפוצות לכדי אגרופים והחריץ במצחו הוכיחו כי הוא כבר הגיע לשיא עצביו, אני לא יודעת מה היה קורה.
"אולי לא הספיק לך אגרוף אחד ממני ק' או מה שלא יהיה שמך המגוחך שעומד מאחורי האות הזו, אני מניח שזה בטח שם של ילדה קטנה ובוכייה כמו קתרין או קמילה!" התגרה בו ג'וני מעבר לכתפי.
קול צחקק ונאנח מאחורי גבי וחשתי כי הוא התקרב אליי, מנסה להגן עליי מג'וני או להתקרב אליו כדי להחזיר לו מהלומה הגונה או דבר מה דומה כדי להשיב לו כגמולו.
אחזתי בזרועו של ג'וני " מספיק ג'וני, אני רק יושבת כאן עם חבר, הכל בסדר, אני בסדר, בבקשה תעזוב לפני שיגרשו את כולנו מבית הקפה" אמרתי ועיניי נדדו לעבר הקהל של האנשים שבחנו את המצב וחיכו לראות התפתחויות כמו בטלנובלה או פרק בסדרת מתח. התלחשויות לא אחרו להגיע וג'וני שקלט גם הוא את מה שעיניי ראו, נרגע מעט.
"אוקיי, טס, רק בגלל שאני רואה שאת במקום ציבורי ונראה שאת רגועה, אני אלך, אבל אני חייב לדבר איתך מחר בבוקר" הניף את אצבעו לכיוון פניי, כאילו היה אבי שנוזף בבתו הקטנה. "ותסמסי לי שהגעת בשלום לחדר שלך, אוקיי" אמר ומבטו היה מופנה כלפיי קול באופן מאיים.
הנהנתי בראשי לאישור והתרוממתי לנשק לו ללחי "הכל בסדר" אמרתי תוך כדי שהוא הסתובב ללכת לכיוון היציאה מבית הקפה.
"אל תדאג אבא'לה, אני אחזיר את טס הביתה בשלום ואדאג באופן אישי לכסות אותה במיטתה שלא יהיה לה קר בלילה" צעק קול לגבו של ג'וני שהלך והתרחק ונעצר לרגע מבלי להסתובב למשמע המילים של קול. נראה היה שהוא שוקל לחזור בכל הכוח ולחבוט שוב בפניו של קול ואז הוא רק הניד את ראש מצד לצד, כאילו נלחם כנגד רצונו לפעול. למזלי החלק הבוגר של ג'וני ניצח במלחמה הזו הפעם והוא המשיך הלאה בדרכו ואז ראיתי שהצטרף לחבורתו הקבועה שהביטו מרחוק בנעשה וטפחו לו על השכם מעודדים אותו.
"קול!" הסתובבתי אליו חצי צוחקת חצי כועסת "זה היה לגמרי מיותר, קול" לחשתי לעברו. אחרי כמה שניות שאלתי בשקט "הוא הלך?"
"כן הדרך פנויה, פרינסס" הוא אמר והזכיר לי את הכינוי שהדביק לי כשהיינו בני תשע ולא הסכמתי לחצות איתו שדה בוצי עם נעליי החדשות.
"וואו, כמה זמן לא שמעתי את הכינוי הזה" דמעה סוררת בצבצה בעיניי מזיכרון ילדותי המאושרת עם קול בביתנו הנעים, שכה התגעגעתי אליו.
YOU ARE READING
עדות לאהבה
Romanceגם אם החיים מפרידים בין שתי נשמות צעירות , זה לא אומר שזה חייב להישאר כך. ג'ני ומשפחתה מוסתרתים שנים לשם הגנתם על ידי החוק.. ק. הוא גבר צעיר על אפנוע שהיא פוגת במקרה באוניברסיטה. הוא מצליח לסחוף אותה מהרגע הראשון.. קול שהיה שם מהיום הראשון שלה יעש...
