עדות לאהבה

עדות לאהבה - פרק 18

"אני לא אשחרר אותך בכזו קלות ג'ני, לא אחרי כל הזמן והרגשות שהשקעתי בך ולא אחרי שסיכנתי את הכל בשבילך". הוא הביט בעיניי, עדיין מחזיק בידי שבויה בידו ללא שום אפשרות אחרת מבחינתו.
איך אני יכולה להסביר לו בלי מילים, על הכאב שלי ועל הרגשות שלי לגבי שני החברים הכי טובים שלי שבגדו ונעלמו מחיי בימים האחרונים, לאהוב שחזר מהעבר הרחוק, רק כדי להיעלם שוב מחיי?
"תגידי שתהיי שלי", הוא צעק ואחרי צעקתו, נראה שכל היער מסביבנו נדם כך שגם עלה נושר מהעץ הכי רחוק היה נשמע בו כמו צעקה.
"תגידי את זה" צעק שוב ותפס גם בידי השניה וניער את גופי חזק, קיווה אולי שבאמצעות טלטול גופי ייצאו המילים מפי.
הנדתי בראשי חזק מצד לצד בוכה בשקט ומראה לו כך, שגם המוות מבורך יותר מההסכמה להיות איתו בדרך שהוא רוצה אותי.
יד אחת שלו עזבה את זרועי ומכה חזקה נחתה מכף ידו על לחיי משאירה אותה לחה, כואבת וחמה. ראשי סטה עם כיוון המכה ושיערי כיסה כעת את פניי. קצוות שיער נדבקו ללחיי הרטובה, ראשי החל לכאוב וגופי החל לרעוד באופן בלתי נשלט.
"תפסיקי לבכות כבר" צעק והטיח אותי על האדמה הלחה. המומה הבטתי בו מלמטה, לא מזהה את המפלצת שהפך להיות בן רגע. כל היופי והטוב שראיתי בו אי פעם, נעלמו ונשכחו וראיתי כעת מולי, רק את הגבר המכוער והאכזר הזה. בדיוק כמו אלכס באותו יום על המיטה, עיניו נטפו מתאווה ורוע. גופו היה רעב לגופי כמו דוב מול הטרף חסר האונים שמולו.
ראיתי את הנחישות הזו במבטו, אותו מבט שהיה לו כאשר שיחק כדורסל עם חבריו בקמפוס, מגיע אפילו עד זוב דם כדי לנצח במשחק. הבנתי באותו רגע שהוא לא מתכוון לעצור את עצמו בשום מקרה והתכוננתי לרגע הקשה בחיי.
הוא העביר את עיניו לאורך גופי ומבטו נעצר בחולצתי שנקרעה בידיו בזמן שטלטל אותי, מותירה כעת את החזיה שלי חשופה בחלקה. הוא ניגב עם גב כף היד שלו את הזיעה מעיניו, כמו מכין את עצמו לרגע לו חיכה רבות.
"סוף סוף לבדנו, אני יכול לקחת את מה שבאמת מגיע לי אחרי כל הזמן הזה, שחלמתי עלייך ורציתי אותך. אני כל כך שמח שחיכית לי שאהיה הראשון שלך" הוא החל לפתוח את כפתורי מכנסיו ומתקדם לאט לעברי.
לא רציתי להאמין שכך ייראה סופי ודווקא ג'וני יהיה זה שיחרוץ אותו.
הייתי על גבי והצמדתי את ידיי על האדמה מנסה למשוך את גופי אחורה, מתרחקת לאט, סנטימטר אחר סנטימטר מדמותו של הטורף האכזר שלי.
הוא משך למטה את מכנסיו עד שנפלו לקרסוליו ואז הפשיל את תחתוניו, מאפשר לי לראות עד כמה אני או המצב המטורף הזה מגרה אותו. הוא החל ללטף את איברו הנפוח והמגורה גם כך.
"תראי כמה שאני מוכן במיוחד בשבילך ג'ני ואת תראי כמה תיכף יהיה לך טוב בסופו של דבר", התקרב אליי והנמיך את גופו מעלייף כדי לשכב עליי.
עצמתי את עיניי, מסרבת לראות את מה שגופי עומד לעבור בדקות הקרובות. מקווה כך לא לצרוב תמונות שיתאמו את הכאב הגופני למאגר הזיכרונות הכואבים ביותר, אותם אשא בלבי לעד.
הרגשתי את כובד משקלו על גופי ואז את הבל פיו שהיה ניכר בו כי שתה מספיק אלכוהול כדי להעניק דרור לכל הרוע הזה, בלי טיפת אהבה או רחמנות כלפיי, זו שכה טרח להדגיש בשעה האחרונה.
הוא תפס עם יד אחת שלו את שתי ידיי מעל ראשי ובידו השניה קיבע את ראשי שניסה לחמוק ממנו. הרגשתי את שפתיו על שלי, בהתחלה מנשק בעדינות ואז מעמיק את נשיקתו הכפויה, מנסה להחדיר את לשונו לתוך פי.
"ג'וני די" קולי לפתע פלט את צמד המילים הראשונות שלו בלחש ובהפתעה שתפסה את שנינו. פקחתי את עיני מנסה להבין אם הגוף שלי החליט לגייס סוף סוף את קולי כדי להילחם בכל הכוח בחיה שמעליי.
לרגע היה נראה כי קולי ומילותיי הצליחו לגעת בו ולהשפיע על השינוי הרצוי בהתנהגותו, אבל הוא רק חייך ולחש לאוזני, "אני מקווה שהצעקות שלך כשתגמרי בזכותי בפעם הראשונה, יהיו קצת יותר חזקות מזה".
היה נראה כי הוא הולך עם תכניתו המקורית עד הסוף ופחדתי מה יעשה בי לאחר שיקבל את מבוקשו. האם ישאיר אותי כאן ביער לבדי, פגועה, כדי למות כמו שרציתי כעת למות, או שיחטוף אותי ויעלים אותי הרחק מכל סיכוי להינצל?
ידו נשלחה בין רגליי, נוגעות, מנסות להגיע לאיברי מבעד למכנסיים הקצרים שלי ובניסיון לפתוח את הרוכסן ולהגיע ליעד הסופי שלו.
"לא ג'וני, אל תעשה לי את בבקשה" בכיתי בקול, כשלפתע מזווית עיני ראיתי דמות המניפה דבר מה גדול לכיווני ופוגעת בראשו של ג'וני. עצמתי את עיניי מרגישה את כובד משקלו הרפוי על גופי. ניסיתי לדחוף בעזרת ידיי ורגליי את גופו של ג'וני הרחק ממני, בהתחלה בקושי ואז ביתר קלות, רק כדי לראות את מי שהפסיק את ג'וני מפעולתו.
עיניי נפתחו לרווחה למראה של האדם האחרון בעולם שציפיתי שיעמוד מולי עם מקל עץ ספוג בדמו של ג'וני מהמכה שחטף בעורפו.
הסרתי את עיני לרגע ממנו והלכתי לבדוק את הדופק בידו של ג'וני.
"הוא עדיין חי" אמרתי לו ברעד. הוא לא דיבר ובהתחשב בעובדה שהיה תמיד סביבי בשקט מופתי, לא היה סיבה שדווקא עכשיו יתחיל לפטפט לפתע.
"תודה שהצלת אותי" פניתי אליו והתרוממתי מהאדמה עדיין מביטה בג'וני שנראה כה שלו וכלל לא כמו החיה ששכבה מעליי עד לפני דקה.
אהרון הביט בחולצתי ומשך מעליו את חולצתו והגיש לי אותה כדי שאשים מעל גופי.
"היתה לי הרגשה רעה לגבי דין, לכן חזרתי" הוא אמר את המשפט הבודד הזה ואז ניגש לג'וני, מושך מתוך חולצתו וקורע מצווארו שרשרת עם תליון שהיה זהה לסמל הקבוע על הכרטיסים האדומים שניתנו לי בחדרי בבית ההוא.
"מה זה הסימן הזה?" הצבעתי על התליון.
"סמל הנקמה" הוא ענה לי וזרק את השרשרת הרחק אל תוך היער, נפטר מהסימן האחרון לנקמה מלבד משפחת "הטרולים של אלכס ושות'.
לא ידעתי מה הלאה, לאן אוכל לברוח עוד כדי להתרחק מהבית ולהתקרב חזרה לצוויליזציה כדי ליצור קשר עם הוריי ועם קול.
"בואי אחריי" קרא לי אהרון והוביל אותי כמה מאות מטרים לשביל מסומן למטיילים שהוביל בסופו לכביש.
לא ידענו איך נגיע ליעדנו עדיין, אבל עם הטלפון ביד שממתין למקום שבו יוכל להתחבר לרשת טלפונים ולפעול כראוי ועם הנחישות של שנינו לברוח הרחק מכאן לעבר עתיד טוב יותר עבורנו, ידענו שזה רק עניין של דקות ספורות. היינו במרחק נגיעה מהאושר והשקט ששנינו היינו זכאים לו.
"בוא איתי אהרון" הושטתי לעברו את ידי, מזמינה אותו להצטרף אליי רחוק מעבר להרי הרשע כאן ולעבר עתיד טוב יותר בלי משפחתו המטורפת שבוודאי תפגע בו לאחר שידעו את האמת על חלקו בבריחתי.
הוא היה נראה מופתע ומהורהר, והמשיך להביט בידי המושטת, כאילו היתה מטה קסמים לא אמין.
לאחר כמה שניות נוספות הוא לקח את ידי וכך צעדנו ביער לכיוון השביל המואר מקרני השמש באזור בו חטבו עצים אפשרו לשמיים הכחולים, להיחשף בין הצמרות הצפופות והירוקות מסביבנו.
לא ידענו מתי ואיך נגיע ליעדנו עדיין, אבל עם הטלפון ביד שממתין למקום שבו יוכל להתחבר לרשת טלפונים ולפעול כראוי ועם הנחישות של שנינו לברוח הרחק מכאן לעבר עתיד טוב יותר עבורנו, ידענו שזה רק עניין של דקות ספורות. היינו במרחק נגיעה מהאושר והשקט ששנינו היינו זכאים לו.