אהרון ואני רצנו שעה שלמה בשביל שמוביל לכביש הראשי לעיירת הולדתי וכמה מפתה זה היה ללכת לראות את הבית הישן שלי, לבקר חברות ילדות ופשוט לעמוד שם במרכז המרכז המסחרי ולנשום שוב אויר של שפיות מתקופת חיים אחרים.
לא היה לנו פנאי או יכולת לרוץ ולדבר תוך כדי ריצה, אבל היו כל כך הרבה שאלות שרציתי לשאול את אהרון, על אף שפחדתי באמת לשמוע את התשובות לחלקן .
עדיין נותרה בעיית אלכס והטרולים וכל עוד הסתובבנו בשטחים פתוחים היינו בסכנה להיחשף ולהיתפס והפעם הרגשתי אחראית גם על אהרון. משהו בו הזכיר לי את אחי דני, נראה שגם הוא עבר חוויות לא פשוטות בחייו והעובדה שעד היום התגורר בחברה כל כך רעה, ודאי תרמה לכך.
עצרנו בצומת דרכים, צמאים, עייפים ומפוחדים רק כדי לגלות שהטלפון הנייד שאהרון הביא עמו שבק חיים אחרי שהסוללה שלו נגמרה. היינו חייבים להודיע לקול שאני בחיים ואיפה אני, כדי שיגיע לחלץ אותנו. אמדתי את המרחק בזמן נסיעה כארבע שעות לפחות בין המקום האחרון בו הבית הבטוח האחרון שלנו היה ולעיירת הילדות שכבר קרובה מספר דקות ריצה ממקומנו.
"אין לנו ברירה אהרון, חשבתי על זה רבות והדרך היחידה ליצור קשר עם קול זה דרך אמא שלו." אמרתי לאהרון שהיה נראה מבולבל.
"אני לא יכולה להסביר לך איך אני יודעת איפה אמא שלו גרה, אבל אני יודעת" עניתי במסתורין, מנסה עדיין לשמור על המידע אודות הקשר שלנו מהעבר חסוי עד כמה שניתן. לא הייתי בטוחה כמה ג'וני שיתף את אהרון במידע אודות קול ולמרות שסמכתי עליו לא רציתי לסכן אף אחד מבני משפחתו.
החלטנו להיכנס לתוך העיירה שבשעה זו שקקה חיים והרגשתי שוב כמו ג'ני הנערה, חסרת הדאגות והמאושרת. כמה רציתי את קול לידי באותם רגעים.
לפתע קלטתי שיש משהו אחד שעלול להפריע לנו לנוע בחופשיות בעיירה הזו. אהרון היה ללא חולצה ולא היה עלינו ארנק או דרך לרכוש חולצה אחרת בשבילו. אהרון ביקש שאמתין על ספסל בצד וחזר לאחר חמש דקות עם חולצה של הלהקה האהובה עליי רד הוט צ'ילי פפרס. החולצה היתה גדולה עליו ותהיתי מאיזה חבל כביסה הוא הוריד אותה. בפעם הראשונה מזה זמן רב צחקקתי בקול רם ואפילו אהרון נדבק ממני ושנינו ישבנו על הספסל הזה צוחקים על עצמנו, על המצב הנוראי שהגענו אליו בלי שום כיוון ופשוט פורקים מתח מצטבר של הימים האחרונים.
התחלנו לצעוד ברחובות המוכרים לי בדרכנו לביתו הישן של קול, מקווה שבשבע שנים לא קרה דבר שגרם לכך שהם עברו לבית אחר וכך נאבד עוד זמן יקר ונסכן את עצמנו.
מדי פעם הסתכלנו בתורות מאחורינו כדי לוודא שלא גילו אותנו ועוקבים אחרינו. זכרתי מהתדרוכים של הסוכנים הקודמים שאסור לנו לפנות למשטרה המקומית בנושא התוכנית ולהיחשף שם, כך שתקוותנו האחרונה היתה מרת מילר.
YOU ARE READING
עדות לאהבה
Lãng mạnגם אם החיים מפרידים בין שתי נשמות צעירות , זה לא אומר שזה חייב להישאר כך. ג'ני ומשפחתה מוסתרתים שנים לשם הגנתם על ידי החוק.. ק. הוא גבר צעיר על אפנוע שהיא פוגת במקרה באוניברסיטה. הוא מצליח לסחוף אותה מהרגע הראשון.. קול שהיה שם מהיום הראשון שלה יעש...
