שבועיים עברו מאז היום הנוראי הזה במסעדה ומצאתי את עצמי יושבת על המדשאה בשמש הקרירה בחוץ וחושבת הרבה על כל מה שעבר עליי ועל קול בתקופה האחרונה. נזכרתי בפעם הראשונה שראיתי אותו על הדשא ועוד לא הייתי בטוחה שזה באמת הוא, כי מי חשב לרגע אחד שיש סיכוי שאנחנו ניפגש שוב אחרי כל השנים האלה ושהייתי עדיין בליבו אחרי כל הזמן שעבר?
"הי, ג'ני את נכנסת פנימה?" העיר אותי ממחשבותיי דני. חייכתי אליו והצטרפתי אליו לתוך המבנה שהזכיר לי שבועות קשים, בהם דני שכב פצוע קשה והחלים מהתאונה הנוראית ששינתה את חייו לעד.
הבטתי בפניו הנאים ודמעה, שרק אלוהים יודע איך עוד נותרו לי כאלה בגופי, הסתננה החוצה וזלגה על לחיי.
"תפסיקי לבכות כל הזמן, אני חי וזה מה שחשוב לא?!" ניגבתי מהר את הדמעה וחייכתי את החיוך הגדול ביותר שהצלחתי לזייף.
"כן, הכי חשוב שאתה חי ואיתנו. לפחות עכשיו שיצאת מהיחידה לטיפול נמרץ, כולנו יכולים לבקר אותך כמה שאנחנו רוצים ולפנק אותך." חייכתי והבטתי מסביבי על כל הממתקים, הבלונים והמתנות שהמשפחה של קול ושלי הביאו לו. הוא הסתכל עליי וחייך חיוך קטן של הסכמה. פניו חזרו מיד לאותה ארשת של רצינות שכבר למדתי להכיר אותה. הרבה מחשבות מסתתרות מאחורי העיניים השותקות שלו. תיארתי לעצמי כמה הוא עצוב, מאוכזב וכועס על דין אחיו..
"אהרון, אני יכולה לשאול אותך שאלה?" הבטתי בפניו וקיוויתי שאני לא אכאיב לו יותר ממה שהוא כבר כאב. השאלה הזו בערה בי מספיק זמן.
"תשאלי חופשי" ענה בלחש.
"למה הצלת אותי במחיר של פגיעה באחיך?" שאלתי והבטתי בעיניו נעצמות. הוא לא השתהה הרבה עם התשובה, אבל האוויר שהוציא מפיו לפני שענה הראה לי על הקושי שלו לענות עליה.
"ג'ני, הדבר האחרון שרציתי בחיים שלי היה לפגוע באחי דין, אהבתי אותו וסמכתי עליו תמיד שיגן עליי והוא כבר הוכיח את זה מספיק פעמים בילדותי ואולי יום אחד גם אשתף אותך בכך. אני יודע שאת חושבת שבגלל שגדלתי בבית עם פושעים, זה יהיה הגיוני ששגם אני אצא כך. אני שמח לבשר לך שאני מאד שונה מאחי ומשאר בני המשפחה שלי. ברגע שראיתי אותך שוכבת שם ואותו מתנהג אליך בצורה הזו, זה החזיר אותי לזיכרון לא טוב בילדותי ולא יכולתי לעמוד בצד ולא לעשות כלום, לא כשזה דין. ממנו ציפיתי ליותר, אני לא יודע למה." אהרון הסיט את מבטו לכיוון השני והביט בחלון. חשבתי על כך, שזה היה המשפט הכי ארוך שאמר ברצף ללא הפסקה מאז שפגשתי אותו ונראה שהוא היה צריך להוציא את זה מהמערכת שלו, לא פחות ממה שאני הייתי זקוקה לשמוע את כל זה ממנו.
התקרבתי אליו לאט והזזתי את הצינורות שהיו מחוברות ליד שלו בצד של המיטה שפנה אליי. התיישבתי על המיטה במעט המקום שנותר לי והנחתי את ראשי על החזה שלו. הוא נדרך ברגע וגופו הגיב בצורה הפוכה ממה שאדם אמור להגיב לפעולה כזו. האזנתי לקצב הלב שלו והבחנתי בדופק המהיר שלו שהלך ועלה. ליטפתי את היד שלו בין הצינורות שניקבו את עורו העדין. "תודה" לחשתי לו וכך המשכנו בשתיקתנו במשך כמה דקות נוספות עד שדני חזר מהקפיטריה עם הקפה שלנו.
YOU ARE READING
עדות לאהבה
Lãng mạnגם אם החיים מפרידים בין שתי נשמות צעירות , זה לא אומר שזה חייב להישאר כך. ג'ני ומשפחתה מוסתרתים שנים לשם הגנתם על ידי החוק.. ק. הוא גבר צעיר על אפנוע שהיא פוגת במקרה באוניברסיטה. הוא מצליח לסחוף אותה מהרגע הראשון.. קול שהיה שם מהיום הראשון שלה יעש...
