רבע שעה מאוחר יותר אלי ואני כבר רצנו ממקום למקום כמו עכברים במנוסה כדי לנסות ולחשוב איך להשיג מידע על מה שקרה לאחר שנפרדתי מקול היום לפנות בוקר.
המקום הראשון שניגשנו אליו היה למשטרה המקומית כדי לבדוק עם ג'וני מה קרה. אלי החנתה את הרכב בעוד אני קפצתי לתוך תחנת המשטרה ובדרך זיהיתי פנים של כמה מחבריו שהיו שם איתו מחוץ למסעדה בערב. הם ירדו בדרגות מולי והביטו בי בפליאה. הם היו נראים עייפים ונבוכים מאד. הם הסיטו את מבטם ממני בזמן שהיו מלווים באדם מבוגר שנראה כמו אביהם או עורך דין שככל הנראה שחררו אותם בערבות. תהיתי אם הוריו של ג'וני כבר הספיקו לשחרר את ג'וני או שהוא עדיין שם ממתין.
הגעתי לדלפק הכניסה שם ישבה שוטרת שחורה ומלאה שבדיוק שוחחה בטלפון. הייתי חסרת סבלנות ובטח נראיתי במצב מאד קשה, כי מבט אחד בי והיא מיהרה לסיים שיחת הטלפון שנראתה פרטית ומיד התפנתה אליי.
"מה קרה מתוקה, איך אני יכולה לעזור לך? הכל בסדר איתך? משהו קרה לך?" שאלה בחשש, שמא קרה לי באופן אישי משהו והגעתי כדי לדווח עליו.
"לא תודה, אני בסדר, אבל באתי לשאול על חבר טוב שלי ג'וני וולש, הוא נעצר היום לפנות בוקר מהקמפוס כנראה. תוכלי בבקשה לומר לי מה קורה איתו?"
השוטרת חיפשה ברישומיה את שמו ואחר-כך עברה לראות עדכונים במחשב מולה, מה שארך יותר מדי זמן לטעמי וכל העת ראשי הסתובב לכל כיוון אפשרי כדי לראות אם מישהו נוסף שאני מזהה נמצא כאן כדי לתת לי תשובות, גם אם חלקיות לגבי מצבו של קול.
אחרי שתי דקות נוספות היא מצאה את שמו והסתבר כי השתמש בשמו השני ג'וני מרפי. מעניין שלא ידעתי על שמו השני ולא הבנתי מדוע לא השתמש בשמו הרגיל, אבל הנחתי שיש לו את סיבותיו וזה היה פחות חשוב כרגע ממציאת פרטים על קול.
"ג'וני שלך כבר שוחרר לפני שעה על ידי עורך דינו וכל ההאשמות נגדו בוטלו".
זרקתי תודה לעברה ועפתי כמו הרוח מהתחנה ואלי שרק הספיקה לעלות במדרגות חלפה על פניי ונתקלה בי. "הי, מה קורה לאן את הולכת? עד שמצאתי חניה ואת לא מאמינה את מי פגשתי ליד החניה!" היא זרקה לעברי ואני בקושי הקשבתי להמשך המשפט שלה ורק רציתי להגיע כבר לדירתו של קול שלפי הכתובת לא היתה מאד רחוקה מתחנת המשטרה.
"אלי אני מצטערת, אבל אני חייבת לרוץ לעוד מקום לחפש את קול, תעשי לי טובה ותחזרי לקמפוס לחפש את ג'וני כי הוא שוחרר כבר" . כך השארתי אותה חסרת מילים על המדרגות ורצתי לכיוון השני שמוביל לדירתו של קול.
אני יודעת לרוץ, אני אוהבת לרוץ, אבל הריצה הזאת הפעם רוקנה ממני כל אנרגיה ואויר מרוב לחץ ובכל כמה דקות עצרתי וניסיתי לנשום ותוך כדי להמשיך ולחייג לקול, רק כדי לקבל שוב מענה קולי.
YOU ARE READING
עדות לאהבה
Romanceגם אם החיים מפרידים בין שתי נשמות צעירות , זה לא אומר שזה חייב להישאר כך. ג'ני ומשפחתה מוסתרתים שנים לשם הגנתם על ידי החוק.. ק. הוא גבר צעיר על אפנוע שהיא פוגת במקרה באוניברסיטה. הוא מצליח לסחוף אותה מהרגע הראשון.. קול שהיה שם מהיום הראשון שלה יעש...
